ת"ק 24164-05-16 דהאן נ' רוזן

1.התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה כספית להחזר של 900 ₪ ששילם לנתבעת, כך שלטענתו הוא זכאי לקבל את הכסף בחזרה הואיל והסכום הוצא ממנו "שלא בתום לב".

2.התובע טוען שהנתבעת האשימה אותו בכך שהרכב שלו פגע ברכב שלה וגרם לו נזק וכי התובע ראה את הפגיעה הקטנה ברכבה של הנתבעת, לא רצה להתווכח עם הנתבעת "ולהתמודד עם צעקותיה או להיות מובך עם הדיירים" לכן החליט לשלם את הסכום למרות שלטענתו הנזק לא נגרם על ידי הרכב שלו.

התביעה הוגשה, לשיטתו של התובע, בעקבות כך שהתובע גילה שהנתבעת כלל לא תיקנה את הנזק ולאחר שהבין שלא יכול להיות שהוא זה שפגע ברכב הנתבעת.

3.במהלך הדיון העידו התובע והנתבעת, כל אחד לשיטתו הוא.

4.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים וללא כל התלבטות מצאתי לדחות את גרסתו של התובע ולאמץ את גרסת הנתבעת.

5.הנתבעת העידה כי צפתה בנזק בזמן התרחשותו כאשר היא רואה שהתובע ובת זוגו יושבים ברכב והיא צופה במהלך התרחשות גרימת הנזק ברכבה. כמו כן ציינה הנתבעת שהסכום ששולם לה היה על בסיס הצעת מחיר כאשר התובע הסכים לשלם את הנזק שנגרם, לא כולל סכום המע"מ.

גרסתה של הנתבעת מהימנה בעיני וסבורני שניתן לסמוך על טענותיה.

גרסתו של התובע כי שילם לנתבעת כספים מתוך לחץ וחוסר היכולת להתמודד עם צעקותיה נסתרה הואיל והתברר שהתשלום שולם כ- 10 ימים לאחר התרחשות הנזק.

6.הנתבעת השמיעה הקלטה של שיחה בינה לבין התובע וסבורני שמדובר בראיה משמעותית שיש בה לסתור את טענותיו של התובע. בתחילת השיחה טען התובע שאינו זוכר את האירוע אולם בהמשך השיחה נזכר בדברים, שיתף פעולה עם הנתבעת ואף ביקש לבדוק את הנזק שנגרם לרכב.