נגוסה נ' מקס ואח'

רקע

בתאריך 16.2.16 סמוך לשעה 11:00, באזור היציאה מכביש 9 לכיוון חדרה ואליכין, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג מזדה מ.ר. 66-776-65 (להלן: "רכב התובע") לבין רכבו של נתבע 1

מ.ר. 63-595-60 (להלן: "רכב הנתבע") שהיה מבוטח באותה עת על ידי נתבעת 2.

גרסאות הצדדים 

התובע טוען כי נסע מכיוון מזרח למערב וכי לפני פנייתו ימינה אל הכביש המוביל לחדרה ואליכין, בעת נסיעתו בנתיב הימני במרחק של כ- 40 מטרים לפני הכיכר שבה הוא התכוון לפנות ימינה כאמור, סטה לפתע רכבו של הנתבע מן הנתיב השמאלי המקביל אליו, לכיוונו, תוך חציית אזור הפרדה המסומן על הכביש ופגע בצד השמאלי של רכבו.

מנגד טוען נתבע 1 מיקום התאונה היה אחר שכן היא "לא התרחשה לפני הכיכר, אלא לאחריה". לגרסת נתבע 1 מדובר היה בתאונה שארעה באשמת התובע אשר עקף את רכבו מאזור השוליים הימניים של הכביש, במקום שיש בו נתיב נסיעה אחד בלבד.

בעדותו בבית המשפט, הפנה התובע אל השרטוט והצילומים שצורפו לכתב תביעתו והסביר:

"...לפני שעולים על הגשר יש כיכר, ברגע שעוברים את הכיכר יש שם שני

נתיבים, ימני ושמאלי ושניהם חד כיווניים. הנתיב השמאלי מכניס אותי

לכיכר בתוך הכביש הראשי והנתיב הימני הוא בעצם פונה ימינה לכיוון

אליכין... ובעצם נסענו במקביל. הוא (הנתבע – ר.ס.מ) נכנס לתוך הכיכר.

40 מטר לפני הכיכר יש קו הפרדה שאי אפשר לעבור מנתיב לנתיב...

סימונים על הכביש שמהווים מעין אי תנועה מצויר. אני פניתי בנתיב

הימני, אני לא אמור להיכנס לתוך הכיכר, ואני נכנס לכביש 9 עד אליכין