ת"ק 23902-02-15 זריהן נ' דשן גת בע"מ ואח'

ביום 7.11.14 התרחשה תאונת דרכים במסגרתה נפגעה דלתו השמאלית של רכב התובע, ומראת הצד הימנית של רכב הנתבעת 1, אשר היה נהוג אותה שעה בידי הנתבע 2 ומבוטח ע"י הנתבעת 3 כאן (להלן: רכב הנתבעים).

לשיטת התובע, התרחשה התאונה שעה שלאחר שהחנה את רכבו במקום חניה מוסדר במקביל לכביש, בחן היטב את תנועת הרכבים במראת צד שמאל, הפנה מבטו לאחור לוודא כי לא מתקרב כלי רכב ואז החל בפתיחת הדלת כדי חרך צר, עד אשר נפגעה לפתע הדלת ממראת הצד של רכב הנתבעים, שחלף במהירות על פניו.

לטענת התובע, חלף רכב הנתבעת 1 במהירות גבוהה ובקרבה מוגזמת לרכבו – ומכאן הפגיעה.

הנתבעים טענו מנגד כי דלת רכבו של התובע נפתחה בהפתעה, שעה שרכב הנתבעים חלף לצדו. לשיטתם פתח התובע את הרכב מבלי לנקוט באמצעי הזהירות המתבקשים, ובחוסר זהירות הנובע ככל הנראה מן העובדה שהיה זה יום בריתו של בן של התובע.

זאת ועוד – לשיטתם, לו אמנם נהג הנתבע 2 בצמידות לרכב התובע – היתה מראת הצד שלו פוגעת במראות הצד השמאלי של כל יתר הרכבים שחנו בקרבת מקום - ולא הוא.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, ואבהיר –

ראש וראשון אציין כי אין חולק כי יום התאונה היה יום ברית המילה של בנו של התובע, וכי הארוע ארע בסמוך לחניית אולם הארועים, שעה שהגיע התובע אל המקום ביחד עם בני משפחתו. רעייתו של התובע, שנכחה ברכב בזמן הארוע, לא התייצבה בביהמ"ש למסירת עדות, ואחותו – שמסרה עדות העידה כי למעשה לא ראתה את התאונה בהתרחשה ולא ראתה את אחיה פותח את דלת רכבו בשים לב למיקומה בשעת התאונה, באופן שאינה יכולה לתאר האם פתח את הדלת עובר להתקרבות רכב הנתבעים או שמא בשעה שהיה מקביל לרכב התובע.

למעשה, הזווית ממנה ראתה את הדברים, לפי עדותה, ממילא אינה מאפשרת – כך התרשמתי – לשפוט באיזה מרחק מרכב התובע נסע רכב הנתבעים, והעובדה שלשיטתה היה רכב הנתבעים הרכב היחיד שנסע במקום ממליא מונעת ממנה את היכולת לבחון אובייקטיבית האם נסע במהירות גבוהה אם לאו.

ועוד – התובע העיד כי שניות ספורות מרגע שמשך בידית פתיחת הדלת התרחשה התאונה. עוד העיד כי לפחות 100-150 מ' מאחורי רכבו, נפרש הכביש בישורת, ולמעשה אף למעלה מכך – אם לוקחים בחשבון את קטע הכביש שלפני הצומת. הנה כי כן לדבריו מדובר בכביש מישורי וישר.

על אף דברים אלו טען התובע כי לא הבחין ברכב הנתבע כלל עובר לפגיעה.

נדמה בעיניי בשים לב לתאור המקום ועומס התנועה מפי התובע כי היה על התובע להבחין ברכב הנתבע מבעוד מועד – אם אמנם בחן כנדרש את תנועת הרכבים כפי שגרס בכתב התביעה (במראת הצד ובמבט לאחור). משלא הבחין – אין לי אלא לקבוע כי התובע לא פעל כנדרש ובזהירות המתבקשת לבדיקת הרכבים החולפים ולמניעת הפרעה לתנועתם.