בן ישראל נ' קבוצת כרמלטון בע"מ

לפניי בקשה לדחייה על הסף מחוסר סמכות עניינית.

התביעה הוגשה להשבת סכום של 2,700 ₪, ששילם המשיב למבקשת עקב מעבר במסלול מנויים במנהרות הכרמל, למרות שלא הוסדר מנוי לרכב. אין מחלוקת כי התובע לא עדכן את הנתבעת בהחלפת הרכב אף לא עדכן את המען במשרד הפנים, ולבסוף נודע לו על החיובים ממסרון, שנשלח אליו. כמו כן תבע התובע עוגמת נפש בסך 3,000 ₪.

המבקשת טוענת כי בחוק כבישי אגרה (מנהרות הכרמל), תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") נקבע הסדר מיוחד, לפיו הסמכות הייחודית לדון בטענות התובע הוקנתה לוועדת הערר. המבקש אינו חולק על כך ועל כך שלא פנה בערר, וטוען כי לא יכול היה לעשות כן מאחר ולא קיבל את דרישת התשלום במועד.

הטענה העיקרית של המשיב, כפי שעלתה בכתב התביעה ובתגובה, הינה כי מדובר בשאלה בעלת חשיבות עקרונית מיוחדת, וזאת לאחר שמספר חודשים לאחר שקיבל הפחתה של מחצית בדרישת התשלום ושילם אותה, נגלה לעיניו במרשתת כי עניינו משותף לנוסעים רבים בכביש האגרה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, אני מחליטה לדחות את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית.

כאמור לעיל, אופן ההשגה על הודעת חיוב נקבע בחוק (סעיף 12א(א) לחוק). על ועדת הערר חלות הוראות חוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992, והביקורת על החלטתה הינה ברשות לפני בית המשפט המחוזי (סעיף 12א(ג) לחוק).

"משנקבעו בחוק הליכים מיוחדים להשגה ולערר ומועדים להגשתם, אין הנישום יכול להיזקק עוד להליכי התביעה הרגילים. הסדרים מיוחדים אלה הם ממצים וחוסמים את דרכי התקיפה הכלליות, להן נזקקו נישומים עובר לקביעת ההסדר המיוחד" (ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח תקוה, פ"ד מו(4) 778, 782 (1992)).

ברע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481 (2000) נקבע:

"נקודת המוצא בענייננו היא כי גופי הערר אמורים לפעול במסגרת הסמכויות שהוקנו להם בחוקים שמכוחם הוקמו, ומסגרת זו היא המגדירה את מרחב פעולתם. משהוגדרה מסגרת זו, ההנחה היא כי בדרך-כלל ידונו גופי הערר בעניינים הנתונים לסמכותם, ולא גורמים שיפוטיים אחרים, אף שהנושאים שבמחלוקת עשויים להיכלל במסגרת סמכותם הכללית".