ת"ק 23823-01-15

מקורה של תביעה זו בסכסוך שכנים.

התובע והנתבע גרים בשכנות למעלה מ-20 שנה, כאשר לאורך כל השנים הנם מסוכסכים ובניהם הוגשו עשרות תביעות האחד כנגד השני.

על פי כתב התביעה "ניצל הנתבע את כוחו הרב ושם ברזנט עם ברגים בצד שמאל של הגדר" המשותפת הגובלת בין שתי חצרות הצדדים. לטענת התובע, לנתבע אסור היה לתלות את הברזנט האמור, שכן המדובר בגדר שהוא עצמו הקים לפני כ20 שנה, וממילא לא מבין "למה 20 שנה זה התאים לו והיום זה לא מתאים לו?... אני רוצה שהוא יוריד את זה ואקבל את הכספים שמגיעים לי בגין ההוצאות המשפטיות".

לטענת הנתבע, הוא התקין את יריעת הניילון הלבנה על מנת לשמור פרטיותו, הגדר בנויה בשלבי פלסטיק כאשר בין כל שלב סנטימטר וחצי רווח וממילא אין לא כל התנגדות כי התובע ישים אף הוא בצד שלו יריעת פלסטיק או ברזנט בהתאם. לטענתו מקור תביעתו של התובע בכוונות זדון ובתירוצים להמשיך להטריד, להציק ולגרור אותו להליכים משפטים פעם אחר פעם. בהתאם לכך, טען הנתבע, כי דין התביעה להידחות ויש להטיל על התובע הוצאות מרתיעות, שאם לא כן ימשיך להטריד ולתבוע פעם אחר פעם ללא כל סיבה את הנתבע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתמונות אשר הוגשו לי על ידי התובע באשר לגדר והברזנט האמור (ת/1) הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

מת/1 עולה כי אכן הרווחים בין השלבים הנם רווחים מצומצמים שאינם עולים על מילימטרים בודדים בין שלב לשלב, כיסוי הברזנט או הניילון נמצא כולו בתוך שטחו של הנתבע בצורה אסתטית ושאינה בולטת או מפריעה לגדר מצד ביתו של התובע. אני מקבלת את טענתו של הנתבע לפיה פעולה זו נעשתה על מנת לשמור על פרטיותו, וממילא שאין בכיסוי זה כדי להפריע לשימוש בגדר על ידי התובע, אלא להיפך, תאפשר לו פרטיות מהנתבע.

לצד העובדה כי אין זה מסמכותו של בית משפט לתביעות קטנות להורות על צו עשה, הרי שהתובע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת מדוע על הנתבע להסיר את הכיסוי. הן מהתמונות שהוצגו בת/1 על ידי התובע והן מעדותו של התובע בבית המשפט ברור כי התובע אינו יכול להבחין באותו כיסוי מתוך חצר ביתו, אלא אם לוקח סולם מטפס ומשקיף לעבר חצרו של הנתבע.

משכך, ובנסיבות העניין, אני מוצאת כי דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 850 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.