ת"ק 23785-09-14

1.ביום 15.1.2012 הנתבעת שלחה לתובעת חשבון ביוב תקופתי עבור התקופה 5/2011. התובעת לא שילמה את החשבון במועד..

בין חודש יוני 2012 עד 19.5.2014 התובעת שלחה 6 חשבונות נוספים לתובעת אשר לא שולמו במועד.

בדרישות שנשלחו לתובעת לשלם את החוב ב-1.3.12, 22.7.12 ו – 20.8.12 נכללו סכומי ריבית הפיגורים והאכיפה בגין אי תשלום החשבונות במועד.

2.התובעת לא מתכחשת לעובדה שהחשבונות לא שולמו במועדם, אם כי טוענת שהתקשתה לבצע תשלום באינטרנט – אולם בכתב התביעה בתיק זה היא טוענת כי דרישות הנתבעת לתשלום ריבית הינם: "בסכום בלתי סביר ובנוסף הוצאות בסכום של 46.06" היא מגדירה את הדרישה "כניצול ציני של האזרח".

היא גם מלינה על כך שפניותיה לקבל הסבר על סכומי הריבית לא זכו להתייחסות, וגם הנתבעת עומדת על תשלום "הסכומים הבלתי סבירים".

על סמך האמור התובעת עותרת לפיצוי כספי בסכום של 1,200 ₪.

3.בדיון התובעת התלוננה על כך שלא קיבלה תשובות למכתיבה. "עד היום לא קיבלתי תשובה על איזה ריבית אני משלמת" (ע.ו. שורות 13-14).

אולם לטענת התובעת החשבונות נשלחו לכתובת ת.ד. 399 אבן יהודה, לבעלה של התובעת, שמעון אהרון, וזו הסיבה שלא קיבלה את החשבונות.

4.עמדת הנתבעת היא שפעלה כדין ללא דופי – והתביעה הוגשה בנסיון לגבות בחזרה את הריבית שהוטלה על התובעת. הרי התובעת פנתה לנתבעת בבקשה לבטל את החיוב.

לפי בדיקת הנתבעת לא אירעה (בסמוך למועד בו התובעת טוענת כי ניסתה לשלם באינטרנט,) כל תקלה באתר. וגם אם כך היו פני הדברים, עדיין התובעת לא משוחררת מלדאוג לתשלום באופן אחר.

5.לאחר ששקלתי את טענת הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1.כאשר האזרח מאחר בתשלום לרשות עליו לצפות שיוטל עליו הוצאות גביה וריבית.