ת"ק 23703-03-14 כריסי נ' מכון לצילומי שיניים

בפני תביעה כספית בסך של 2,500 ₪, כך במקור, לצורך פיצוי התובע בשל אבדן של עגיל שלטענתו נמסר לנציגת הנתבעת, במהלך צילום שיניים, ולא הוחזר לו.

התובע טען, ביתר פירוט, כי במועד האירוע, בינואר 2014, עבר צילום שיניים אצל הנתבעת, במסגרתו התבקש להוריד עגיל מהאוזן, ומכיוון שהתקשה בכך נציגת הנתבעת במקום סייע לו להוריד את העגיל ומסרה לו את העגיל. בהמשך כאשר התבקש להחזיק בשתי ידיו בידית לצורך הצילום, מסר את העגיל לסייעת שהניחה אותו על מפית נייר. במהלך הצילום התובע חש ברע ולכן יצא מהמרפאה מבלי שלקח את העגיל. לאחר כשלוש שעות, התובע נזכר בעגיל התקשר לנציגי הנתבעת ונאמר לו שאינם מוצאים את העגיל, התובע שלח את אחיינו אשר חיפש ביחד עם נציגת הנתבעת את העגיל, אך גם הם לא מצאו את העגיל, ובהמשך התברר כי המצלמות במקום לא פעלו במועד הרלוונטי.

התובע טען כי המדובר בעגיל משובץ יהלום שניתן לו לפני כעשרים שנה ומעבר למחירו, היה לעגיל ערך רגשי עבורו.

לכתב התביעה צורפה הצעת מחיר עבור עגיל על סך של 2,000 ₪.

הנתבעת טענה, בפרשת הגנתה, כי במקום קיים שילוט שלפיו "אין המכון אחראי לאבדן חפצים אישיים", ואף צורפו תמונות של השילוט בעניין זה. ביום 13.1.2014 התובע הגיע לביצוע צילומים, והוא התבקש להסיר את התכשיטים לצורך ביצוע הצילומים. מכיוון שהתקשה להסיר את העגיל מהאוזן, נציגת הנתבעת במקום סייע לו בכך, וצינה בפניו שעליו לשמור על העגיל מכיוון שהמכון אינו אחראי לאבדן תכשיטים. התובע ביצע את הצילום והלך לדרכו ורק לאחר שלוש שעות הודיע שאיבד תכשיט כלשהו. נערך חיפוש אך לא נמצא דבר, והמצלמות באותו יום לא פעלו עקב תקלת חשמל בקניון.

היום, 21.10.2014, נערך בפני דיון במעמד הצדדים והעדים מטעמם.

הגב' טלמור זוארץ, טכנאית אצל הנתבעת, העידה שסייעה לתובע להוריד את העגיל מהאוזן, וכן – "פתחתי את היד, שמתי מגבון אלכוהול ואמרתי לו שהעגיל בתוך המגבון והנחתי את המגבון בצד... אמרתי לו בפירוש שהעגיל כאן על השולחן. יש לנו גם שלטים בחדר ובכניסה שמטופל אחראי על התכשיטים שלו" (עמ' 1).

הגב' אופירה דובניצקי, טכנאית אצל הנתבעת, העידה "לפני שהורדנו לו את העגיל הוא ציין בפנינו כי העגל מאוד יקר ערך וכי קיבל אותו לפני עשרים שנה מידידה שלו, תשמרו עליו. אמרנו לו שאנו שמים את העגיל על השולחן בצד. כשסיימנו את הטיפול יצאנו מהחדר, הוא יצא אחרינו. המטופל התקשר לאחר מספר שעות אמר כי שכח את העגיל..." (עמ' 2), אלא שהעגיל לא נמצא הגם שנערך חיפוש עם אחיינו של התובע, ניסים, לרבות בפחי- האשפה.

מצאתי לנכון ליתן אמון בעדותו של התובע שלפיה שכח לקחת את העגיל עם יציאתו מחדר הטיפולים, בשים למסכת הראיות שנפרסה בפני, והמאמצים שנעשו מטעמו כדי לנסות ולאתר את העגיל במקום.

לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני, הנני סבור שניתן לראות בנתבעת כשומרת חינם על העגיל, לפי חוק השומרים, התשכ"ז – 1967, מהטעמים שלהלן- העגיל נשמר בידו של התובע לאחר הורדתו מהאוזן, וכאשר נדרש התובע להוציא את העגיל מידו לצורך ביצוע הצילום, נציגת הנתבעת נטלה מידו את העגיל, הניחה אותו על מגבון נייר, ולאחר מכן הניחה אותו על השולחן בחדר. מעדותה של אופירה דובניצקי עולה שהתובע ציין בפני נציגות הנתבעת שמדובר בעגיל יקר ערך עבורו והוא ביקש מנציגות הנתבעת לשמור על העגיל. יש לשים לב לכך שנציגת הנתבעת לא ביקשה מהתובע לשמור את העגיל בבגדיו או בכליו, אלא נטלה את העגיל מידו, קיבלה אותו לרשותה, והניחה אותו על השולחן בחדר הטיפולים.

על פי סעיף 2.(א) לחוק הנ"ל שומר חינם אחראי לאבדן הנכס או לנזקו אם נגרמו ברשלנותו.