ת"ק 23648-02-14 רשף נ' מכשירי תנועה ומכוניות בע''מ

לפני תביעה לתשלום סך 5000 ₪.

למעשה המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת הפיצוי לו זכאי התובע זאת לאחר שהגם שהנתבעת טוענת שהדברים "אינם כזעקתה" אכן אירע מחדל מצדה אשר יוצר כלפיו חבות.

בתמצית, רכבו של התובע נפגע בתאונה והובא לתיקון במוסך. התיקון התעכב היות וחלקים אשר לטענת התובע אמורים היו להיות במלאי, לא היו וגם לא הוזמנו תוך זמן סביר ומשכך במקום שהרכב ישוחרר תוך פרק זמן קצר יחסית, "נתקע" הרכב במוסך כחודש ימים.

הנתבעת מפנה לכך שחובתה על פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב) היא לספק את החלקים תוך 14 ימי עבודה שהם 18 ימים קלנדריים והיא אכן איחרה ב-3 ימים והחלקים הגיעו אחרי 21 יום, היא הכירה במחדלה ולכן בגין אותה חריגה של 3 ימים נאותה לפצות את התובע בסך 5000 ₪ (שאין חולק כי שולם).

נראה כי מעבר לנזקים הנטענים ע"י התובע, הוא מלין בעיקר על היחס או נכון יותר היעדר היחס שקיבל מצד הנתבעת בשים לב לכך שהוא לקוח חוזר שקנה רכבים יקרים.

משכך עיקר הדיון נוגע לשאלת הנזק, התובע פירט בתביעתו שני סוגי נזקים, האחד נזקים מיוחדים שמחייבים הוכחה (רכב שכור, הוצאות נסיעה מיוחדות וכיו"ב) והשני היעדר הנאה מן הרכב קרי נזק לא ממוני-עוגמת נפש.

היות והתובעת כבר שילמה סך 5000 ₪ יש לקחת סכום זה בחשבון .

סבורני כי הסכום ששולם מכסה די והותר את הנזק הלא ממוני וביטול הזמן בגין העיכוב, לא נסתרה טענת הנתבעת שהציעה לתובע רכב שכור ברמת רכב מנהלים, מנגד לא הובאה שום ראיה על הוצאה בגין רכב שכור, גם לא על הוצאות נסיעה חריגות או מיוחדות ונותר רק רכיב של הוצאות קבועות בגין ביטוח ורישוי.

סך הוצאות אלו 1200 ₪ ברם יש לזכור כי גם אם היו החלקים במלאי או אם היו מוזמנים ומגיעים תוך מספר ימים, היה ממילא הרכב מושבת לתקופה שבין שבוע ל-10 ימים ואין חולק כי על תקופה כזו לא מגיע לא פיצוי בלתי ממוני ולא פיצוי ממוני.

משכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך נוסף של 1000 ₪ כולל הוצאות משפט זאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.