ת"ק 23590-07-17 שטיין נ' איי.די.איי חב' לבטוח בע"מ

זו תביעה לתגמול כספי על סמך חוזה ביטוח דירה שהתובעת רכשה מאת הנתבעת ביום 10.12.2014. התובעת עותרת לסכום כולל של 18,608₪.

הסכום מורכב כדלקמן:

1. 9,068 ₪ שהתובעת נאלצה לשלם לשכנה על פי פסק דין של בית המשפט השלום תא"מ 10820-15-06 (להלן: "התיק").

2. שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ שהתובעת שילמה בגין ייצוג באותו הדיון.

3. 4,540 ₪ שהתובעת שילמה למומחים במסגרת אותו הדיון.

התיק הוגש נגד הנתבעת על ידי שכן שלה עקב נזקים שהוא ספג בעת שהתובעת ביצעה שיפוצים ותיקונים בדירתה. עיון בפסק הדין אכן מגלה שבית המשפט קבע שעתירתו של השכן מוצדקת.

בתיק שלפניי התובעת טוענת, שהיא זכאית לקבל החזר של כל הסכומים האמורים וזאת מכח פוליסת הביטוח שהיא רכשה מאת הנתבעת.

עמדת הנתבעת פשוטה היא: תנאי הפוליסה אינם מכסים את הנזק מהסוג שנגרם לתובעת וזאת על סמך פרק ד' של תנאי הפוליסה הדן בכיסוי צד ג', סעיף 1.4, 1.4.1 סעיף משנה ו'- שם נאמר: "הביטוח אינו מכסה את חובתו של המבוטח בגין ביצוע עבודות, שינויים, תיקונים, הוספות וחצרים של המבוטח, וכל נזק לרכוש או לבניין הנמצאים בשכנות לחצרים הנ"ל שייגרם כתוצאה מכך".

לכן, השכן של התובעת הוא מבחינת צד ג' על פי הפוליסה והפוליסה אינה מכסה את נזקיו.

כנגד טענה זו, התובעת טוענת נמרצות שמעולם לא קיבלה לידיה את תנאי הפוליסה הרלוונטיים, קרי הפוליסה שהייתה בתוקף בעת האירוע נשוא הדיון. היא אכן מאשרת שהיא קיבלה מספר פעמים מפרט של הפוליסה שכלול בו עמוד אחד, אך הנתבעת לא דאגה כלל, כפי שהוא מחויבת לעשות, לשלוח לה את מלוא תנאי הפוליסה. לכן היא טוענת שהנתבעת פעלה בחוסר תום לב, הפרה את חוק חוזה ביטוח תשמ"א- 1981. משום שכך, הנתבעת אינה יכולה להסתמך על תנאי הפוליסה.