אקריש נ' תובה

1.התובעת הינה בעלת צימרים בשם "פסגת היער".

2.ביום 25.7.14 התקשר הנתבע והתעניין בנופש בצימר לתאריכים 8.814-11.8.14.

3.לטענת התובעת הנתבע התקשר מספר פעמים לברר פרטים ולאחר מכן אישר והחליט להזמין את הנופש, סך העסקה אשר סכומה היה 2,300 ₪ עבור 3 לילות. תנאי לערבון היה חיוב מראש של כרטיס האשראי כמקדמה לשריון הצימר ושאר הסכום היה צריך להיות משולם בעת ההגעה.

4.לצורך כך הנתבע מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו ופרטיו והאישיים לתובעת וחויב ביום 27.7.14 בסך של 500 ₪.

5.לטענת התובעת לאחר מספר ימים פנה הנתבע אל התובעת וביקש להגיע לצימר מאוחר בלילה וביקש שתעשה לו הנחה והתובעת וויתרה לו על לילה וזאת היות והיה מדובר באירוח לאחר חתונתם.(סעיף 13 של כתב התביעה).

6.ביום שישי בו היה אמור להתארח הנתבע, התקשר אל התובעת והודיע כי יגיע רק ביום שבת והוסכם כי יגיע בבוקר ויקבל מהתובעת גם ארוחת בוקר כתוספת.

7.לטענת התובעת, בשבת בבוקר התכוננה לבואו של הנתבע ומשלא הגיע התקשרו אליו מספר פעמים אך ללא מענה ורק לאחר זמן הודיע שאח של אשתו עבר תאונת דרכים ולכן לא יוכל להגיע.

8.התובעת טוענת שבשיחה זו הסבירה לנתבע שאינו יכול לבטל את האירוח שהזמין והתחייב מראש היות והצימר שוריין ונשמר לרשותו למשך שלושת הימים והוא יהיה מחויב בעבור העסקה (התובעת הגישה תמלול של השיחה והשמיעה את תוכנה בפני ביהמ"ש).

9.לטענת התובעת, הנתבע שלח לאחר מספר ימים מכתב מחברת האשראי על הכחשת העסקה ובו שיקר הנתבע לחברת האשראי והצהיר כי לא היו דברים מעולם וכי גנבו לו את פרטי כרטיס האשראי.