חיריק נ' בניסטי ואח'

לפניי תביעה כספית בגין נזקים שאירעו לרכב התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.1.18.

בעת התאונה נהג ברכב התובעת בן זוגה, מר ינאי זמיר. ברכב הנתבעים נהג הנתבע 1.

אין חולק כי התאונה אירעה ברחוב איתמר בן אבי בנתניה, לפני רמזור, בכביש ובו שני נתיבים, נתיב ימני לנסיעה ישר ולפנייה שמאלה ונתיב שמאלי לפנייה שמאלה בלבד. כמו כן, סמוך לצומת ולפני הרמזור נפתח נתיב נוסף לצורך פנייה ימינה בלבד.

לגרסת נהג רכב התובעת, הוא נסע בנתיב הנסיעה הימני ואילו רכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי.

לפתע סטה רכב הנתבעים בפתאומיות לתוך נתיב נסיעת רכב התובעת, פגע בו וגרם לו לנזקים.

מנגד, לגרסת הנתבע 2 הוא אכן נסע בתחילה בנתיב השמאלי ולאחר מכן עבר לנתיב הימני לפני רכב התובעת. לפתע, רכב התובעת עקף אותו מימין, דרך הנתיב הימני המוליך לפנייה ימינה בצומת, ובניסיון להשלים את העקיפה חזר לתוך הנתיב בו נבע רכב הנתבעים ופגע בו.

בדיון בפני העיד נהג רכב התובעת, ינאי זמיר, וכן שתי נוסעות שהיו עמו ברכב, אמו ואחותו. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2.

דיון והכרעה:

על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו מכח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". על התובע לשכנע את בית המשפט כי גרסתו סבירה יותר, במאזן ההסתברויות, מגרסת הנתבע, על מנת שתתקבל התביעה. מקום בו לאחר שמיעת הראיות נותרו כפות המאזניים שקולות, הרי שישי לקבוע כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו ולכן דין התביעה להידחות.

בענייננו, מדובר כל אחד מהנהגים הציג גרסה עובדתית מנוגדת לגרסת הצד השני. לא מצאתי להעדיף גרסה אחת על פני רעותה.