קונפורטי ואח' נ' סליבקה ואח'

בתאריך 16.9.14 במתחם תחנת הרכבת בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין מונית מ.ר. 88-100-25 השייכת לתובע (להלן: "המונית") לבין אוטובוס השייך לנתבעת 2, בו נהג באותה עת הנתבע 1 (להלן: "האוטובוס").

הנתבעים, הכופרים בטענות התובע בנוגע לאופן בו ארעה התאונה, הגישו נגדו תביעה שכנגד.

בעדותו בבית המשפט תיאר התובע את אופן התרחשות התאונה, כך: "אני עמדתי בתחנת מוניות במפרץ המסומן שזו תחנה שלי שאני עובד בה כמובן וחיכיתי לנוסעים. הגיעו זוג נוסעים שאני לא מכיר אותם עם מזוודות... אני יצאתי מהאוטו, הסתכלתי שאין אף אחד, הכביש היה ריק. אני עמדתי בין האוטו לבין הדלת הקדמית ודיברתי עם הנוסע. בינתיים האוטובוסים יצאו מהתחנות, הסתובבו בכיכר וחזרו. האוטובוס הראשון עבר לידי, עצר עצירה מלאה לפני מעבר החציה ואז האוטובוס השני הגיע שבו נהג הנתבע 1 ועצר מאחורי האוטובוס הראשון עצירה מלאה. כשהוא עצר מאחוריו הוא לכד אותי בין האוטובוס לדלת. פניתי אליו ואמרתי לו שהוא עומד לפגוע בי כי הוא צמוד אלי מידי. הוא סימן לי שיש לו קו הפרדה משמאל... לשאלת ביהמ"ש, ביקשתי ממנו שיאפשר לי לסגור את הדלת של המונית שלי כי הייתי לכוד. רציתי שהוא ימתין וייתן לי לסגור את הדלת. איך שאמרתי לו ככה, הוא התחיל לנסוע למרות שמה שאני ביקשתי שהוא ימשיך לעמוד רק כדי לאפשר לי לסגור את הדלת... האוטובוס סובב את ההגה שלו ימינה ואז פגע בי עם החלק אחורי של האוטובוס ומשך את דלת הרכב שלי עם הרכב ביחד וגרר אותו מטר וחצי, ראו את סימני הגרירה על האוטובוס..." (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 18-27 והלאה).

לתמיכת גרסתו הציג בפני התובע את התצלומים ת/1-ת/4 בהם נראים מקום התאונה, מיקום המונית והאוטובוס והנזק שנגרם למונית.

מר יעקב כהן, הנוסע שהמתין למונית והיה עד לאירוע, תיאר את מהלך הדברים באופן דומה: "הנהג יצא מהמונית, עמד עם רגל אחת בחוץ ואני עמדתי למעשה עם האישה והילד בצד האחורי של המונית כי הוא היה אמור לפתוח לי את הבגאז'. עברו שני אוטובוסים אחד אחרי השני, עצרו לפני מעבר חצייה, האוטובוס הראשון עבר בשקט והאוטובוס השני נצמד אליו ולא נתן לו לפתוח את הדלת. אני אומר לו "אתה עוד מעט תהרוג אותו". זה היה אחרי התאונה. זה נראה היה כאילו שנהג האוטובוס מתעלל בו כי הוא נצמד אליו ונתן לו מכה בדלת. נהג המונית היה לכוד. מכאן הם התחילו להתווכח וכו'. חציתי חזרה את הכביש ועליתי על אוטובוס אחר שיסיע אותי ליעדי" ( עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 20-26). בתשובותיו לשאלות נציג נתבעת 2 ולשאלותי, הדגים מר כהן את מצב התובע והמונית עובר לתאונה והבהיר: "כשניגשתי אליו הוא ישב בכסא הנהג, יד ימין שלו היתה על ההגה, הוא פתח את הדלת עם יד שמאל, הוציא את רגלו השמאלית, עמד מכופף עם רגל אחת בחוץ ורגל אחת בפנים והדלת היתה פתוחה... בשלב הזה אוטובוס אחד כבר עבר אותו והאוטובוס השני היה דבוק אליו מאחור... הגיע אליו, היה לו מרווח עצום והוא יכול היה לאפשר לנהג המונית לפתוח את הדלת אבל הוא לא עשה זאת. דלת המונית היתה פתוחה ופגיעת האוטובוס בה היתה עם החלק הקדמי שלו".

הנתבעים הכופרים כאמור בגרסת התובע והגישו נגדו תביעה שכנגד, טוענים כי מדובר בתאונה שאירעה באשמת התובע אשר פתח את הדלת לאחר שהאוטובוס כבר חלף על פני המונית עם חלקו הקדמי ובתוך כך פגע בה עם הדופן הימני אחורי שלו. לטענתם, התובע פתח את דלת המונית כאשר מבלי שווידא שיש באפשרותו לעשות כן וכשהמונית עצמה עמדה באלכסון ובלטה אל תוך נתיב נסיעת האוטובוס.

במהלך עדותו בפני, אמר נתבע 1 תחילה: "...חלפתי אחי המונית, פתאום הוא פתח את הדלת על החלק האחורי" ( עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 18-19), אלא שבמסגרת חקירתו הנגדית הסתבר כי למעשה הוא איננו זוכר את פרטי התאונה ואף לא את התובע ומן הטעם הזה – ככל הנראה – תיאר הוא את שהתרחש, באופנים שונים: "אני זוכר שהוא פתח את הדלת כשעברתי לידו" (עמ' 4, ש' 12); "לשאלת ביהמ"ש, בנסיעה איטית הרגשתי משהו ואז הסתכלתי במראה וראיתי את הדלת פתוחה, ישר נעצרתי..." וגם: "יכול להיות שהדלת היתה פתוחה ונכנסת בדלת שהייתה פתוחה... לא יודע אם הדלת הייתה פתוחה או סגורה" (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 16-19).

חוות דעת השמאי ותצלומי הנזקים שנגרמו לרכב ולאוטובוס מלמדים על כך שהמונית ניזוקה נזק של מעיכה וכיפוף בדלת הנהג - השמאלית קדמית (ר' ת/2) ואילו האוטובוס ניזוק נזקי חריץ ושפשוף בדופן ימין, בחלק שבין ה דלת אחורית לדלת המקרן (נ/2).

לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים והעד, ועיינתי בתצלומים ובחוות דעת השמאי, דעתי היא כי את האחריות לגרימת התאונה יש להטיל על התובע ועל נתבע 1 במשותף, באופן ומהנימוקים שיובהרו להלן:

תקנה 80 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת כי: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט בכל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך". בהתאם לתקנה זו נהג הפותח את דלת רכבו חייב לבדוק היטב האם פתיחת הדלת אפשרית והאם לא יהא בה כדי להפריע למהלך נסיעתם של כלי רכב אחרים הנוסעים באותו כיוון של הכביש.

גרסת התובע נשמעה לי מהימנה ונכונה ולהתרשמותי ארעה התאונה כפי תיאורו ואולם לטעמי, מקום עמידתו – הגם שמדובר במפרץ חניה המיועד למוניות, לא היה כזה שאיפשר לו את פתיחת הדלת בבטחה, כשנתיב הנסיעה הצמוד אליו צר כל כך ובצדו השמאלי קו הפרדה רצוף.

בפתיחתו את הדלת בשעה שכלי רכב אחרים נוסעים בכביש ואף אם הוא עשה כן בשלב בו הכביש היה פנוי, אך מיד לאחר מכן התמלא בשני האוטובוסים שנסעו בו כאמור, יצר התובע מכשול בדרכם של אלה.