ת"ק 23300-07-11 גלומב נ' דבאח

דינה של הבקשה לביטול פסק דין להידחות.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – ביטול החלטה על פי צד אחד – מורה כדלקמן:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

על המבקש ביטול פס"ד שניתן בהעדר להוכיח לכאורה שניים:

• סיבת מחדלו להתגונן.

• סיכויי הצלחת הגנתו במידה ויבוטל פסה"ד.

   

  סיבת מחדלו של המבקש להתגונן

המבקש טוען בבקשתו כי רק לפני כחודש, בעקבות הליכי הוצל"פ שנפתחו נגדו, נודע לו על קיום התובענה נגדו, ובלשונו: "רק לפני חודש נודע לו על מתן פסק הדין ועל קיום התביעה בכלל, רק לאחר שנמסרה לו אזהרה ע"י לשכת ההוצאה לפועל באמצעות אביו".

נציין כי בתיק זה הגיש המבקש כבר ביום 1.12.11 בקשה לביטול פסה"ד שניתן נגדו ביום 17.11.11. בקשתו לביטול פסה"ד אף נתמכה בתצהיר החתום על ידו. ביום 22.12.11 אף נתתי החלטה בבקשה, לפיה, פסה"ד יבוטל אך ורק לאחר תשלום סך של 900 ₪ לידי המשיבה בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה. כן נקבע כי עם קבלת אישור מהמשיבה כי שולם הסכום, יבוטל פסה"ד וייקבע מועד חדש לדיון. בהתאם לאישור המסירה הקיים בתיק, ההחלטה נמסרה לידי המבקש ביום 4.1.12. מאז קבלת ההחלטה חלפו כמעט שלוש שנים, בהם ישב המבקש בחיבוק ידיים, ולא פעל בהתאם להחלטה על מנת לבטל את פסק הדין.