בד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה קטנה בגובה 6,265 לתשלום הפרשי פיצוי בגין נזק שגרם על פי הטענה מבוטח של הנתבעת לרכבה של התובעת.

רכב הנתבעת (מ"ר 4563752) עמד ביום 10.4.2017 בחניה של בית משותף. מדירת המבוטח נזרקו אבנים קטנות על גג הרכב. האבנים גרמו לנזק לרכב. התובעת פנתה למבטחת של בעלי הדירה בדרישה לפיצוי בגובה 15,545 ₪. היא צרפה לדרישתה חוות דעת שמאי (להלן – "שמאי התובעת"). הנתבעת פיצתה את הנתבעת, בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמה (להלן – "שמאי הנתבעת") בסכום של 8,830 ₪ בלבד.

מאז המקרה לא תיקנה התובעת את רכבה.

חרף טענות שנשמעו בעניין זה בחצי פה מטעם נציגת הנתבעת, המחלוקת בתביעה זו אינה בסוגיית האחריות, אלא בגובה הנזק בלבד.

שני השמאים העידו לפניי בישיבת היום. לאחר ששמעתי עדויותיהם באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. נימוקיי להלן יפורטו.

פער ראשון בין חוות הדעת עניינו אופן תיקון גג הרכב, וכפועל יוצא מכך – גובה הנזק ושיעור ירידת הערך.

שמאי הנתבעת קבע כי את הגג יש לתקן באופן קונבנציונאלי (עמ' 2 שורות 32-31) ושם את עבודות הפחחות והצביעה בסך של 2,500 ₪; שמאי התובעת סבר כי ראוי לפעול במקרה זה בשיטת PDR, משום שאם לא יפעלו בשיטה זו עובי הצביעה החדשה של הגג אזי ייווצר קושי במכירה עתידית של הרכב (עמ' 1 שורות 20-17). שמאי התובעת שם עבודה זו בסך של 4,095 ₪ בהתאם להצעת מחיר שקיבל.