ת"ק 23225-02-15 אוסטרובסקי נ' עירית חדרה

רקע

בתאריך 1.10.14 בשעה 08:10 לערך, ברחוב הרברט סמואל בחדרה, ננשכה בתו בת ה- 11 של התובע (להלן: "הקטינה"), על ידי כלב משוטט. לאור היות הבת קטינה הוגשה התביעה על ידי האב שהוא אפוטרופוסה הטבעי.

ארוע הנשיכה תואר על ידי הקטינה במהלך עדותה בבית המשפט, כך: "... הלכתי לבית הספר, ראיתי את הכלבים, שלושה כלבים היו שם. רק הסתכלתי עליהם, המשכתי ללכת, אחרי שנייה הם באו התחילו לנבוח עליי. רק עמדתי, פתאום בא כלב אחד ונשך אותי ברגל. נפלתי. איזה בחור מהמאפיה ראה אותי מהר לקח אותי, שטף לי את הרגל, מהר הלכתי הביתה, התקשרתי לאמא שלי ולקחו אותי לעשות זריקות...".

מן המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה עולה כי יומיים לאחר האירוע, ביום 3.10.14, קבלה הקטינה חיסון פעיל וחיסון סביל כנגד כלבת וכי בבדיקתה בבית החולים "הלל יפה", נמצאו שריטות ברגלה השמאלית קרוב לברך, עם המטומה עדינה מסביב, ללא סימני זיהום משני (ר' גם צילום סימני הנשיכה). בתאריך 24.10.14 הודיעו הוריה של הקטינה לנתבעת על ארוע הנשיכה ודיווחו אודותיו גם למשטרה.

לכתב התביעה צורף גם תיעוד בכתב של עד הראיה מר אופק חכמון, אשר סייע לקטינה מיד לאחריו, כאמור.

טענות התובע

בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 20,000 ₪ טוען התובע כי במהלך תקופה של כשנתיים קודם לכן ועד שנבנו באזור בניני מגורים, שוטטו בו כעשרה כלבים ללא בעלים וכי עובדה זו דווחה לנתבעת על ידי התושבים ואף על ידו, אלא שהיא לא טיפלה בכך. בעדותו בבית המשפט הוסיף התובע ואמר: "רק אחרי שהגשתי את התביעה טפלו בכלבים. שבוע שעבר, באו ולקחו את הכלבים. אני לא ראיתי את זה. יש לי גברת שאני שוכר ממנה דירה. יש לה עסק שם, "גלובוס"... אני באתי פעם אחת לשלם את הכסף וספרתי את הסיפור הזה והיא אמרה שיש לה שם חתולים והיא נותנת להם אוכל, והיא אמרה שהיא נתנה אוכל לכלבים. אמרו בעירייה שהיא צריכה לתפוס את הכלבים והיא אמרה שהם צריכים לתת להם זריקות ואמרו לה שאין כסף בעירייה".

טענות הנתבעת

ב"כ הנתבעת אשר איננה חולקת על עצם קרות ארוע הנשיכה ותוצאותיו, ציינה בפתח טיעוניה בבית המשפט כי מאחר ומדובר בכלב משוטט, הרי שאין ולא יכולה היתה להיות לה האפשרות לדעת את מלוא הפרטים אודות מקום הימצאו בכל רגע נתון. ב"כ הנתבעת הוסיפה ומנתה את האמצעים הרבים בהם היא נוקטת לשם מניעת תופעת הכלבים המשוטטים ברחבי העיר בדרך כלל, הבהירה כי במקום בו ארע האירוע נשוא התביעה אין היא רשאית לעשות שימוש באמצעי לכידה קיצוניים כמו חיצי הרדמה וטענה כי מאז 1.9.14 ועד ל- 15.10.14 התקבלו במוקד העירוני חמש קריאות לגבי כלבים ששוטטו באותו איזור, דהיינו ברחובות הלל יפה והרברט סמואל וכי קריאות אלה טופלו על ידי המחלקה הווטרינרית (ר' נספח ב' לכתב ההגנה) לרבות לכידת שנים כלבים ביום 28.9.14 (יומיים לפני הארוע הנדון).

לתמיכת טיעוניה העידה הנתבעת את הווטרינר העירוני, ד"ר יורם ולטר (להלן: "הוטרינר העירוני"), אשר הסביר כי המחלקה הווטרינרית שבראשותו מטפלת בכ- 250 פניות מדי חודש, מסתייעת בשני פקחים ובשני רופאים שתפקידם למנוע את הסכנה הנשקפת לבריאות הציבור כתוצאה משוטטות כלבים ולבצע פעולות יזומות באזורי העיר השונים, הן בהתאם לתכנית עבודה והן בעקבות פניות נקודתיות. בכל הנוגע לאזור בו ארעה הנשיכה במקרה הנדון, אמר ד"ר ולטר כי מדובר בתא שטח הנמצא בין חנויות במרכז העיר, עם מאכילי כלבים שאותה הגברת עליה דיבר התובע היא אחת מהם והוסיף: "אני הגעתי אליה בסמיכות לאירוע, גם לפני האירוע וביתר שאת אחרי, כדי לבקש את עזרתה בפינוי הכלבים מהמקום כי לא יתכן להאכיל כלבי בר משוטטים שאינם מחוסנים כנגד כלבת, אינם משובבים, עם דפוס התנהגות משוטט, כי זה עלול להוות סכנה לבריאות הציבור, אך לא זכיתי לשיתוף פעולה". הווטרינר העירוני הוסיף וציין כי יומיים לפני ארוע הנשיכה נלכדו במקום שני כלבים משוטטים שהופנו אל יחידת ההסגר וכי רק בדיעבד – לאחר שגוייסו כוחות נוספים חיצוניים לחיפוש אינטנסיבי יותר אחר מקור הבעיה, התגלתה במקום מאורה ובה כלבה שהמליטה 8 גורים בבית נטוש ולאחר שגם אלה פונו על ידם, הוסר המפגע מהמקום. עוד אמר הווטרינר כי מאז שנודע לו דבר הארוע נשוא התביעה הוא עמד בקשר עם אם הקטינה ועדכן אותה בהתפתחויות, ואף ניסה לסייע לה במציאת דרכים חלופיות להגעת הקטינה אל בית הספר.

בתשובה לשאלתי, אישר התובע כי אכן, מאז, אין עוד כלבים משוטטים באזור.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, העדויות והראיות, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות. 

זאת מכיוון ששוכנעתי כי הנתבעת אשר היתה מודעת לתופעה של הכלבים המשוטטים באזור הנדון, נקטה בפעולות ובאמצעים הסבירים בהם היה עליה לנקוט בנתוני המקרה, הן בטרם ארע והן לאחריו.

דברי הוטרינר העירוני נשמעו לי מהימנים, והם נתמכו בדו"ח (נספח ב' לכתב ההגנה) הסותר את טענות התובע בדבר העדר טיפול ומלמד על כך שבתאריכים 5.9.14, 13.9.14, 27.9.14 ו- 28.9.14 הגיבה הנתבעת לקריאות המוקד שהופנו אליה בשיגור פקחים אשר באחד המקרים פינו מן המקום כלב פצוע, בשניים מהם לא הצליחו לאתר את הכלבים נשוא הדיווח ובמקרה האחרון (יומיים לפני הארוע נשוא התביעה) לכדו שם שני כלבים.