ת"ק 23056-11-16 ליבשיץ נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפניי תביעה התובע בהליך של תביעה קטנה בגין נזק שנגרם לרכבו בשל פגיעה נטענת של הנתבעת. לטענתו עת עמד ברמזור אדום שהתחלף לירוק בנתיב ימני ברחוב יצחק שדה בת"א, הנתבעת שנסעה תחילה אחריו, ביקשה לסטות נתיב אחד שמאלה, מאחר שהתנועה בנתיב הימני התנהלה לאיטה, בעוד שהתנועה בנתיב השמאלי היתה בנסיעה. לטענתו, תוך סטיית הנתבעת מנתיב הנסיעה הימני שיפשפה את הכנף האחורית הימנית של רכבו.

מנגד טענה הנתבעת שנסעה בנתיב השלישי מימין והנתבע שנסע תחילה בנתיב השני מימין סטה לנתיב נסיעתה בהפתעה, ותוך שניסתה למנוע את התאונה שפשפה את רכבו – תחילה עם כנף ימנית קדמית שלה ולאחר מכן עם הדלתות האחורית – הכל תוך הטיית רכבה שמאלה. אופן קרות התאונה שורטט על-ידי הנתבעת (סומן נ/2 במהלך כתיבת פסק הדין).

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

מצאתי להעדיף את גירסת התובע לאופן קרות התאונה ולקבוע אחריות של הנתבעת לתאונה.

אבהיר המסקנה.

ראשית יוער כי הנתיב השני מימין והנתיב השלישי מימין ממשיכים בנסיעה ישר. בנסיבות אלה לכאורה לא היה טעם בסטיית התובע לנתיב נסיעתה של הנתבעת. ואולם, אין בנתון זה לכשעצמו כדי להכריע במחלוקת שבין הצדדים.

מבחינת מוקד הנזק ברכב התובע, מדובר בנזק של שפשוף בכנף שמאלית אחורית. מובהר כי לא מדובר בנזק של מעיכה.

עיון במוקד ואופי הנזק ברכב הנתבעת מעלה כי אין מחלוקת באשר לסימני שפשוף בדלת אחורית ימנית ברכב הנתבעת, שיש בו לכאורה כדי להתאים לאופי הפגיעה ברכב התובע.