ת"ק 22907-10-15 אזולאי ואח' נ' אלגזה ואח'

בפניי תביעה ותביעה שכנגד בהקשר להסכם שכירות דירה.

1. התובעת שכרה מאת הנתבעת דירה. בענייני השכירות טיפל בנה של הנתבעת.

   אין מחלוקת בין הצדדים כי מספר חודשים לאחר כניסת התובעת לדירה התלוננה בפני בנה של הנתבעת על הימצאות פשפשים מסוג "פשפשי מיטה" בדירה וכי בנסיבות אלה הזמין בנה של הנתבעת הדברה לדירה על חשבון הנתבעת והנתבעת אף נשאה בעלות שליחת בגדי התובעת לניקוי יבש מיוחד בטמפרטורה גבוהה, כדי למגר את הפשפשים מהבגדים.

    

2. גם לאחר כל אלה טענה התובעת שהבינה מאת המדביר שמדובר בבעייה שקשה להיפטר ממנה כליל וחששה לפיכך להכניס ריהוט לדירה השכורה כדי שזה לא יפגע מהפשפשים ולכן ביקשה לעזוב את הדירה. לטענתה, בנה של הנתבעת אף הסכים לעזיבתה את הדירה במועד מוקדם מהמועד החוזי.

   למרות האמור, לטענתה לא הסכימה הנתבעת עצמה להשיב לידיה את יתרת השיקים עבור החודשים בהם לא התגוררה בדירה, הפקידה את השיקים לפרעון למרות שאלו בוטלו, והתנתה הסכמתה להשבת השיקים במציאת שוכר חלופי.

    

   מנגד טוענת הנתבעת, בעצמה ובאמצעות בנה, כי קודם לכניסת התובעת לדירה דאג בנה לצביעת הדירה, נקיונה ושיפוצה וכי מקור הפשפשים בכלב שהכניסה התובעת לבית וזאת ללא אישורה של הנתבעת כמשכירה. בנה של הנתבעת הוסיף וטען כי כלל לא הוכח קיומם של פשפשים בדירה (עמ' 2, ש' 11). בתה של הנתבעת הוסיפה בדיון, כי אם היו פשפשים הכל סודר (עמ' 3, ש' 28).

    

3. בתביעה שכנגד, טענה הנתבעת שתובעת עזבה את הדירה בניגוד לתנאי החוזה ומכאן שחייבת בדמי שכירות עד לתום תקופת השכירות. כן הוגשה התביעה בגין עלות ההדברה ועלות הכביסה. עוד טענה הנתבעת לשיפורים במושכר שנעשו לבקשת התובעת בעלות של 4,000 ₪. בצד האמור הוגשה התביעה גם בגין הצורך בהתייעצות עם עורך דין ובגין עוגמת נפש.

    

   על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

   דיון ומסקנות:

4. לעניין התביעה העיקרית, סע' 6 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 קובע כי משכיר אינו עומד בחובתו, בין היתר, אם הנכס שנמסר לשוכר לא מתאים מבחינת איכותו למה שהוסכם בין הצדדים.