ת"ק 22568-01-16 דמרי נ' יאדגאר

עסקינן בתביעה קטנה בסך 7,950 ₪ בגין יתרת חובה שנוצרה בשל עסקת שכירות בין הצדדים.

אין מחלוקת כי הנתבע שכר מהתובע דירה בנתניה, על פי הסכם שכירות מיום 2.2.15, לתקופה שבין 1.2.15 ועד 30.1.16. אין חולק כי הנתבע פינה את הנכס לפני תום תקופת השכירות המופיעה בחוזה.

התובע עותר, בתביעתו, לתשלום 7,500 ₪ בגין 5 חודשי שכירות ותשלום 150 ₪ בגין יתרת החוב עבור חשמל.

הנתבע חולק על כל דברי התובע ולשיטתו מאז החלה השכירות ולמשך כל החודשים בהם שכר בפועל את הנכס (עד אוגוסט 2015), שילם לתובע בהסכמתו 1,400 ₪ לחודש, במקום 1,500 ₪ כמופיע בהסכם השכירות, ומעולם התובע לא הלין על כך ולא דרש מעבר לסכום זה.

עוד טען הנתבע כי בשל הפרות התובע את הסכם השכירות, לרבות אי אספקת חשמל נוכח ניתוק זרם החשמל בשל חוב הדיירים הקודמים, נאלץ לפנות את הנכס טרם תום תקופת השכירות. הנתבע טוען כי שילם במלואם את דמי השכירות כמפורט לעיל עד סוף אוגוסט 2015.

לעניין חוב החשמל טען הנתבע כי החשמל נותק עוד קודם לחודש יוני 2015 והוא נאלץ להתגורר במושכר ללא חשמל, ואף דאג לחיבור חשמל למושכר מנכס שכן המצוי בחזקתו.

טענות הצדדים נשמעו בפני ביום 28.7.16. התובע חזר על תביעתו והסביר כי השכיר לנתבע שני נכסים, האחד עבור הנתבע אשר שימש לצרכי העסק של הנתבע, והשני עבור מגורי העובד של הנתבע, מר יבגני חורונסקי. התובע המשיך וטען כי הנתבע שילם, בעבור כל אחד מהנכסים, סך של 1,400 ₪ לחודש, במקום 1,500 ₪ לכל אחד מהם, כאמור בחוזים.

כן הוסיף שהנתבע התחייב בפניו להשלים את החסר בשלב מאוחר יותר, אולם פינה לפתע את הנכס בסוף חודש אוגוסט 2015 מבלי לשם את חובותיו.