ת"ק 22478-02-16

מונחת לפניי תביעה לפצות את התובעים סך של 33,500 ₪ בגין נזקים לגוף ולרכוש אשר נגרמו עקב אירוע תקיפה שביצע הנתבע, כך לטענת התובעים, בעסק ששייך להם.

בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה.

טענות הצדדים

התובעים, בן ואביו, טוענים בין השאר כי בתקופה הרלבנטית לתביעה, הנתבע עבד בחנות לממכר פיצה (להלן: "העסק"). העסק היה בבעלות התובע 1 (להלן גם: "הבן"). באחד הימים, לפני סיום משמרת העבודה שלו, ניסה הנתבע לשחק בקופה בעסק. כאשר הבחין בזאת התובע 2 (להלן גם: "האב"), ביקש מהנתבע שלא לגעת בקופה. אולם, הנתבע יצא מהעסק ושב עם שוקר חשמלי וגז פלפל ובאמצעותם תקף את האב באלימות. בעקבות התקיפה, נזקק האב לטיפול רפואי באמצעות אמבולנס. מלבד הפגיעה הגופנית כאמור, הנתבע גם השתולל בעסק וגרם לו נזק רכוש רב, שכלל בין היתר: שבירת ברז מים, גרימת הצפה, שבירת תריס וכלי עבודה ועוד. התובעים העמידו את תביעתם כאמור, על סך 33,500 ₪.

הנתבע טוען בהגנתו, בין השאר, כי ביום האירוע, לקראת סוף המשמרת וסגירת העסק, החל ויכוח בינו לבין האב משלא שולם לנתבע מלוא שכרו עם תלוש. נוכח מחלוקת לעניין היקף שעות עבודתו, ניגש הנתבע למחשב כדי לבדוק זאת, אולם האב דחף אותו, כי אז הנתבע דחף את האב אך האחרון נתן לו סטירה. האב ניגש למגירה בעסק. משחשש הנתבע שהאב יוציא כלי לתקיפה, השתמש הנתבע בגז פלפל כלפי האב וזאת מתוך הגנה עצמית, ומיד עזב את העסק. הנתבע טוען כי תלונות הדדיות שהוגשו במשטרה, נסגרו. עוד טוען הנתבע כי הגיש תביעה בבית הדין האזורי לעבודה נגד התובעים בעניין אי-תשלום שכר עבודה.

דיון והכרעה