שורץ ואח' נ' גויטע

זו תביעה לפיצוי כספי, עקב תאונת דרכים, מיום 26.1.18, בה היו מעורבים רכב התובע 1 נהוג ע"י תובעת 2 ורכב הנתבע.

התובעים עותרים לסכומים הבאים:

א. שכר שמאי -600 ₪.

ב. תיקונים לרכב- 5795 ₪.

התובעים מעמידים את תביעתם בסכום של 8000 ₪ ללא פירוט.

התובעת 2 טוענת שעמדה בחנייה כפולה קרוב לחנויות, כאשר הפעילה את ארבעת פנסי האיתות שלה.

אז, בא הנתבע ותוך כדי ניסיון להחנות את רכבו, צמוד למקום שבו רכב התובעים עמד, שפשף את החלק הקדמי שמאלי של הרכב. התוצאה הייתה שהוא הפיל את הטמבון של הרכב על הקרקע וגרם לנזקים נוספים.

עמדת הנתבע היא ששני הנהגים אשמים באותה מידה בקרות התאונה, דובר ביום גשום וסגרירי. כאשר התובעת עמדה ברכבה בתוך מסלול בחנייה כפולה, דבר שלעצמו מהווה מעשה רשלני. הנתבע היה מוכן להודות שאולי הוא טעה בשיפוט שניסה תוך כדי פניה ימינה להיכנס למקום חנייה, וכך שפשף עם הגלגל שלו את החלק הקדמי צדדי של התובעים. הנתבע גם מלין על גובה הנזק, ומפנה לתמונות מקרות האירוע, שם ניתן לראות בבהירות כי הפנסים עבדו בצורה טובה לאחר התאונה. אולם, השמאי ראה לנכון להחליפו בסכום של 648 ₪, לכן הנתבע טוען כללית כי השמאי הטיב עם התובעים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן נימוקיי:

1. דעתי כדעת הנתבע בתיק זה, כי שני הנהגים אשמים באותה מידה לקרות התאונה.

התובעת הסבירה לביהמ"ש שהשאירה את הרכב במקום, כאשר המתינה לאביה שהוא בנאדם מבוגר בעת שהוא רוכש מהחנויות דברים. לכן, בחרה לעמוד בחנייה כפולה בצמוד. אך, יש לציין, ע"פ הציור שהתובעת עצמה הציגה בפני ביהמ"ש כי היה מקום חניה פנוי צמוד אליה.

לפי הערכתי, עמידה במקום במשך אפילו מספר מועט של דקות, מהווה מעשה רשלני, כאשר יש מקום פנוי קרוב אליה.

2. באשר לנתבע, אין ספק שהוא טעה בשיפוטו כאשר סבר שהוא יכול לחלוף על רכב התובעים מבלי לגעת בהם וזאת תרומתו לקרות התאונה.