ת"ק 22372-06-14 מצא קליינמן נ' מולר ואח'

עניינה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.11.13.

בעקבות התאונה, הנתבעת 2, פיצתה את התובעת בשיעור 85% מנזקיה, שעה שיוחסה לתובעת רשלנות תורמת בשיעור 15%.

התובעת דרשה לחייב את הנתבעות לפצותה בשיעור יתרת נזקיה. ומכאן התביעה שבפני.

לטענת התובעת, נהגה את רכבה בנתיב נסיעתה, ובעודה מתקרבת אל צומת מרומזר, ונוסעת באור ירוק, הבחינה ברכבה של הנתבעת 1, כאשר הוא חוצה את הצומת, בניצב אליה, באור ירוק. התובעת טענה, כי כאשר הבחינה ברכב הנתבעת 1 בלמה, אולם לא הצליחה למנוע את התאונה. עוד מסרה התובעת, כי התקרבה אל הצומת במהירות נסיעה של 40 קמ"ש, וכי לא יכולה הייתה להבחין ברכב הנתבעת 1 בשלב מוקדם יותר, הואיל ושדה הראיה מצד שמאל חסום באי תנועה גדול ובגבעה שעליו.

מנגד, טענו הנתבעות, כי התובעת נכנסה אל הצומת במהירות גבוהה, ולכן לא הצליחה למנוע את התאונה. הנתבעות תמכו טענתן זו בשיעור הנזקים הגבוה לשני כלי הרכב (בשיעור של למעלה מ – 40%) ובמיקום הפגיעה ברכב הנתבעת 1, שהיה בחלקו הימני האחורי של הרכב, משמע שכמעט כל רכב הנתבעת 1 חלף על פני הצומת לפני רגע הפגיעה.

במסגרת הדיון, העידו בפני התובעת ובעלה והנתבעת 1 אודות נסיבות התאונה. העדים הדגימו בפני את אופן התרחשותה באמצעות רכבי הדגמה. כן הוצגו בפני תמונות הנזקים לכלי הרכב ותמונות הצומת.

לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות מרחוב התאונה, בתמונות הנזקים ובחוות דעת השמאי, מצאתי לדחות את התביעה. ואלו נימוקיי:

ראשית, נטל ההוכחה מוטל על התובעת ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, אין בידי לקבוע כי התובעת הטתה את כף המאזניים לטובתה. משלא עמדה בנטל, דין גרסתה להידחות.

שנית, מעדותה של התובעת עולה, כי היה עד ראיה לתאונה, נהג מונית שחלף במקום, אשר מסר לה את פרטיו, אולם מטעמיה החליטה שלא לזמנו למסירת עדותו. עובדה זו דינה שתיזקף לחובתה.

ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה (1) 736 [1980] בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו:

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. ככלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה."