ת"ק 22365-11-15 בן פורת ואח' נ' א.ד.ס. סודרי מחשבים בע"מ

לפני בקשת הנתבעת להורות על מחיקת התביעה ולחלופין על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, בטענה של חוסר סמכות מקומית.

על פי האמור בבקשה, מקום עסקה של הנתבעת הוא בירושלים על כן, לשיטת הנתבע עפ"י הזיקות המנויות בתקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז 1976 (להלן "התקנות"(, הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים.

בנוסף, באתר אותו מנהלת הנתבעת, נכתב מפרושות במסגרת התקנון, כי הסמכות לדון בתוענה היא אך ורק לבית המשפט המוסמך שבירושלים.

התובעים התנגדו בתגובתם להעברת הדיון וטענה שלבית משפט זה נתונה הסמכות לדון בתביעה, מן הטעם שעסקינן ברכישה שנעשתה באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת, ועל כן הסמכות היא בכל אחד ואחד מהאתרים בארץ.

לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות. ואלו נימוקיי:

סמכותו המקומית של בית המשפט לתביעות קטנות נקבעה בתקנה 2 לתקנות, אשר קובעת כהאי לישנא:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6) בתביעה שכנגד – מקום הגשת התביעה המקורית"

מהנתונים שהוצגו בפני עולה כי הרכישה בוצעה באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת.

המדובר בנתבעת אשר משווקת עצמה בין השאר באמצעות אתר האינטרנט שלה, ואין להוציא מכלל אפשרות מצב בו מרכז השירות הטלפוני/השיווק אותו מבצעת הנתבעת יופעל וימוקם בכל אחת מקצוות הארץ.

מכאן כי קביעה, לפיה "מקום יצירת ההתחייבות" הינו במשרדי הנתבעת תהא בלתי סבירה. יתרה מכך, נסיונה של הנתבעת להגיע ללקוחות פוטנציאליים בפריסה רחבה ככל האפשר, אינה יכולה להישען על טענת חוסר סמכות מקומית, תוך התבצרות ברצון להתדיין אך ורק בבית משפט ספציפי.