חדד נ' מקסימנקו - פסקדין

לפני תביעה על סך 15,000 ₪.

התובעת טוענת כי שכרה את שירותי הנתבע לביצוע הובלה של רכוש לדירה אליה עברה ברמת גן, ומשלא מצא הנתבע מקום חניה בסמוך ליעד החזיר את החפצים לביתה הקודם, בשערי תקוה – והותירם מחוץ לבית, חשופים לעין כל וללא אפשרות לשמור עליהם. התובעת נאלצה לשכור שירותים של מוביל אחר ולשלם סך 3,000 ₪ נוספים (לתובע שילמה 3,000 ₪). בנוסף, ועקב התשלום הכפול, לא יכלה לעמוד בשכר הדירה של הדירה אליה עברה – ונאלצה לעזוב אותה כעבור מספר ימים ולשכור שירותי הובלה נוספים.

הנתבע טוען כי לאחר שנשכרו שירותיו לבצע הובלה בתוך שערי תקוה שכרה התובעת את שירותיו בשנית, ונענה לבקשתה לבצע את ההובלה בדחיפות למרות נסיעה לחו"ל אליה היה אמור לצאת שעות ספורות לאחר מכן. לאחר שהגיעו לרמת גן, ונאלצו לעמוד בחניה כפולה בשל מצוקת החניה, החליטה התובעת לבטל את ההובלה ולהחזיר הציוד לשערי תקוה. לבקשתה של התובעת הוחזר רכושה לשערי תקוה ונשאר בכניסה לבית – וזאת בהסכמת התובעת. חלק מהחפצים הוכנסו על ידי הנתבע לבית התובעת.

בדיון התברר כי לצדדים עדים שלא הוזמנו לדיון, ובנסיבות – ולאחר שהוסברה להם המשמעות הראייתית האפשרית של האמור – ויתרו על עדותם. התובעת ביקשה להעיד עובד מטעמו של הנתבע, ואף הנתבע סיפר על נוכחותם באירועים של עובדים נוספים מטעמו. בדיון עצמו, ובהסכמת הנתבע, ייצג את התובעת בן זוגה שנכח בעצמו בחלק מהאירועים.

מצאתי לדחות את התביעה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי שירותי הנתבע נשכרו על ידי התובעת לשם ביצוע הובלה משערי תקוה לרמת גן. אין גם מחלוקת כי בסופו של דבר הוחזר רכושה לשערי תקוה והוצב, רובו ככולו, בכניסה לבית. סרטון התומך בטענה זו הוצג בדיון.

עם זאת, ובהעדר ראיות נוספות, נותרה המחלוקת בין הצדדים האם החזרת הרכוש מרמת גן לשערי תקוה היתה ביוזמת הנתבע ובשל כעסו על כך שלא מצא מקום חניה או לבקשת התובעת ובהסכמתה, משהתחרטה על מעבר הדירה.

הסימנים מלמדים כי גרסת הנתבע היא המדויקת יותר– הקיצור המשמעותי של השכירות ברמת גן, התשלום שבוצע לנתבע וכיו"ב – כל אלה מלמדים כי, ככל הנראה, אכן מדובר בנסיבות בהן התחרטה התובעת על מעבר הדירה לרמת גן.

עם זאת, איני נדרש להכרעה פוזיטיבית זו. די בכך שמבין הגרסאות לא ניתן להעדיף באופן מספק את גרסת התובעת על מנת שייקבע כי לא עלה בידיה להוכיח את תביעתה. יוזכר כי הנטל להוכיח את התביעה מוטל על כתפי התובע, המוציא מחברו – עליו הראיה, ועל התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לעבר גרסתה לנסיבות המחלוקת בין הצדדים. לא מצאתי כי עלה בידי התובעת לעשות כן, כאמור, והתוצאה היא כי התביעה נדחית.

למעלה מן הנדרש יוער עוד כי רכיבי הנזק שנתבעו על ידי התובעת ביחס לביטול הסכם השכירות, ועל פניו גם ביחס להובלות הנוספות, לא רק שלא הוכחו (והיה על התובעת להציג ראיות לעניין זה, כגון קבלות, חשבוניות והסכמים) אלא גם ספק אם ניתן לקשור בינם לבין המחלוקת בין הנתבע באופן שמטיל על הנתבע אחריות להם, גם לו היו מוכחים.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 250 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.