ת"ק 22176-12-14 חמו נ' רובין

לפניי תביעה לפיצוי בסך של 32,000 ש"ח שעילתה נזק שנגרם לתובע מהפרת התחייבותה של הנתבעת – מתווכת מקרקעין בעיסוקה – ליטול אחריות אישית על עסקת שכירות שתיווכה בה.

1.התובע בעלים של דירה במגדלי גינדי שברחוב הגלעד, רמת גן, והוא נוהג להשכירה לפרקי זמן קצרים. ביום 2.12.2014 טלפנה הנתבעת לתובע והציעה לו לפתוח במשא ומתן להשכרת הדירה לאיש עסקים מצליח, וויליאם שמו. לבקשתה שלח לה התובע תצלומים של הדירה, וזו השיבה כי וויליאם הביע בה עניין רב. התובע השיב כי יש לו מתעניינים רציניים בדירה ועסקה כמעט סגורה, וכשעה קלה לאחר מכן נענה כי וויליאם מוכן להציע עסקה כדאית ביותר: התובע מסר שקיבל הצעה להשכיר את הדירה לארבעה חודשים תמורת 31,000 ש"ח, והנתבעת השיבה כי וויליאם מוכן לשלם סכום זהה בעד מחצית הזמן, מראש ובמזומן. הנתבעת הודיעה כי היא נמצאת בבניין סמוך עם שותף של וויליאם, רודי שמו, והציעה שיעלו לראות את הדירה. כעבור זמן קצר הגיעו הנתבעת ורודי, שהציג את עצמו כמיופה כוח של וויליאם. הלה התרשם מהדירה לחיוב, ואמר שהוא מעוניין בה עבור וויליאם. התובע ביקש לשוחח עם וויליאם ולוודא כי רודי אכן מיופה כוחו, ושוויליאם באמת מעוניין בדירה. בעקבות זאת התקיימה שיחה עם וויליאם, שבאותה עת לא היה בארץ ונתכוון להגיע אליה בעוד שלושה ימים. השניים סיכמו את תנאי העסקה על פה. בתום השיחה התקשר התובע לשוכרים הפוטנציאליים ומסר להם שקיבל הצעה שלא יוכל לסרב לה ועל כן העסקה לא תתגבש. רודי לחץ לתובע את היד ואמר שהוא מאוד ממהר. התובע ביקש מהנתבעת שתשאל את רודי אם הוא יכול לתת שיק ביטחון כעת, והלה השיב כי הוא ממהר וימסור אותו מחר בבוקר. התובע, שהחל לחשוש, שאל את הנתבעת אם היא נוטלת אחריות על העסקה, וזו השיבה לו שכן. למחרת היום התקשר התובע לנתבעת וביקש את שיק הביטחון. הנתבעת השיבה לו שאינה חשה בטוב ושאין צורך לדאוג מאחר שהיא אחראית.

2.הואיל והעסקה הייתה סגורה מבחינתו של התובע וויליאם היה אמור להיכנס לדירה שלושה ימים לאחר מכן, התובע שכר דירה אחרת, העביר את חפציו והתכונן להגעתו של וויליאם ביום 7.12.2014. בשעה היעודה הגיעה הנתבעת לדירה ולאחר כשעה ורבע הגיע גם וויליאם. הוא התאכזב מהדירה ואמר שאשתו לא תאהב אותה. התובע אמר לו ולנתבעת שהעסקה נסגרה, וויליאם השיב כי שייסע להביא את אשתו כדי שתתרשם; אם היא תסכים הם יישארו, ואם לא – הוא ישלם "קנס" והשניים "יסתדרו". התובע חשש שאין בכוונתו של וויליאם לשוב, אך וויליאם אמר שישוב תוך שעה.

3.וויליאם לא שב לראות את הדירה. התובע פנה לנתבעת בבקשה שתיתן לו את פרטיהם של רודי וויליאם, והיא לא הסכימה למסור פרטים. בסופו של דבר היא מסרה מספר טלפון של רודי, שלא היה בו מענה. התובע ניסה לערב משטרה, ללא הועיל. סכום התביעה הועמד על סך של 32,000 ש"ח לפי הפירוט הבא: אובדן ארבעה חודשי שכירות, הוצאות להכנת הדירה ונזק לא ממוני.

4.הנתבעת טוענת שהכירה את וויליאם כאיש עסקים מצליח מצרפת, וכך הציגה אותו לתובע. לטענתה, היה לה ניסיון טוב עם לקוח בשם ניקולאס, ידיד של רודי, ועל כן סמכה על האחרון. ביום 2.12.2014 היא אכן שוחחה עם התובע והתעניינה בדירה עבור וויליאם, אשר הביע בה עניין רב לאחר שראה את התצלומים שהתובע שלח. הנתבעת הציעה שרודי יראה את הדירה וויליאם הסכים. יומיים לאחר מכן רודי ראה אותה, יצר קשר עם וויליאם, והאחרון ביקש שהתובע ישמור לו את הדירה עד שיגיע לארץ בעוד שלושה ימים. התובע שוחח עם וויליאם והשניים סגרו את העסקה. התובע ביקש מרודי שיק על סך של 500 ש"ח, ורודי השיב שאין ברשותו שיקים כרגע ושיעביר מחר. הנתבעת הציעה שהיא תעביר את השיק לתובע. התובע לא דרש מרודי כל בטוחה, פרטים או כל דבר דומה. למחרת (יום שישי) הנתבעת לא חשה בטוב, ולכן עדכנה את התובע שאין באפשרותה לאסוף את השיק מרודי. לאחר מכן התקשר אליה התובע וביקש ממנה כי יעביר לה את תנאי העסקה שסוכמו במסרון, ושהיא תאשר שאלו הם אכן התנאים. הנתבעת הסכימה וכך היה. לדבריה, התובע הבהיר לה שהאישור הוא רק בשבילו ושאין לה מה לדאוג. ביום א', 7.12.2014, נקבעה פגישה עם וויליאם והתובע בדירה. וויליאם התאכזב והודיע כי מבחינתו הדירה בסדר, אך אשתו לא תסכים לגור בה. הוא ביקש שאשתו תראה את הדירה ותחליט. התובע הסכים. אלא שוויליאם עזב את הדירה ולא שב. הנתבעת טלפנה לוויליאם פעמים מספר, אך זה דחה אותה בלך ושוב. הנתבעת טוענת כי האמינה בעסקה וקיוותה שירוויחו ממנה כל הצדדים, אך בדומה לתובע גם היא נפלה קורבן למעשה עוולה. לאחר מכן החל התובע לפנות אליה בדרישה שתפצה אותו על הנזק שנגרם לו. הנתבעת השיבה שאף שהיא מצטערת, היא אינה חבה לפצותו. לטענתה, התובע מנסה להתעשר על חשבונה בשעה שלא דאג להבטיח את ההתקשרות בבטוחה מתאימה, ואין לו אלא להלין על עצמו.

5.אין חולק כי שני הצדדים נפלו קורבן לניהול משא ומתן בחוסר תום לב ולהפרת חוזה מצד וויליאם. אלא שהמעוול העיקרי נעלם ואיננו, והוא הותיר את התובע ואת הנתבעת להתגושש בזירה המשפטית. המחלוקת נוגעת אפוא לשאלה אם הנתבעת אחראית לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו. בהקשר זה טענה הנתבעת כי היא פעלה אך ורק כמתווכת במקרקעין, ובשום שלב לא התכוונה ליטול על עצמה אחריות לניהול משא ומתן מטעם וויליאם או להפרת ההסכם מצדו. לשיטתה, לא הגיוני שתיטול על עצמה סיכון כה גדול בשעה שידוע כי משאים ומתנים רבים אינם מתגבשים לכדי עסקאות. לדבריה, היה על התובע לדאוג לקבל בטוחה מתאימה מרודי או מוויליאם, ואם לא קיבל בטוחה שהניחה את דעתו היה עליו להימנע מלהתקשר בעסקה. מנגד טוען התובע כי מלכתחילה קינן בו חשד שלא יוכל להבטיח את עצמו מפני נזק שייגרם לו מניהול משא ומתן בחוסר תום לב הואיל ומדובר בתושב חוץ דובר צרפתית ואנגלית, ועל כן ביקש מהנתבעת להיות אחראית לעסקה ולהבטיח אותה. אם הנתבעת לא הייתה נענית לבקשתו, הוא לא היה נכנס למשא ומתן מלכתחילה והנזק היה נמנע.

6.אכן, אין היגיון רב בכך שהנתבעת תיטול על עצמה סיכון כגון דא בהיותה מתווכת גרידא ושאינה מכירה או רודי ואת וויליאם היכרות מעמיקה. אני מוכן לצאת מנקודת הנחה שהנתבעת לא התכוונה להתחייב ליטול על עצמה אחריות לתוצאות הפרת החובה מצדם לנהל משא ומתן בתום לב. אלא שכידוע, בית המשפט אינו יודע צפונות לבו של אדם. על כן השאלה אם אדם פלוני נטל על עצמו התחייבות שאלמוני היה רשאי להסתמך עליה ולשנות את מצבו לרעה, אינה נבחנת לפי הבנתו הסובייקטיבית של המסתמך אלא על הגילוי החיצוני של התנהגותו. בית המשפט נדרש לבחון אם אדם סביר המצוי בנעליו של מי שהסתמך על המצג היה רשאי להסתמך עליו. בענייננו יש לבחון אם התובע היה רשאי להבין מהגילוי החיצוני של התנהגות הנתבעת שהיא הסכימה ליטול על עצמה אחריות לסיכון הנובע מניהול משא ומתן עם תושב חוץ שאין לתובע כל דרך אפקטיבית להבטיח את עצמו מפני נזק שעלול להיגרם לו מהפרת חובותיו כלפיו. אקדים אחרית לראשית ואומר שאני סבור שיש להשיב על כך בחיוב.

7.התובע הציג התכתבות שניהל עם הנתבעת במסרונים. תחילה התכתבו השניים לפני שהתובע פגש ברודי, כששקל אם להודיע למתעניינים האחרים על הפסקת המשא ומתן עמם. התובע התלבט אם להיכנס למשא ומתן עם וויליאם, שכזכור הציע סכום גדול יותר על סמך תצלומי הדירה, אך דובר בתושב חוץ שלא היה לתובע קשר ישיר אתו. וכך התכתבו הצדדים [ההדגשות הוספו]:

התובע: את בטוחה במהימנות שלהם?

הנתבעת: כן