צרן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' - פסקדין

בפניי תובענה על סך של 15,000 ₪, שעניינה תאונת דרכים בין רכבו של התובע לבין כלי הרכב, המבוטחים אצל הנתבעות.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 9.8.2015 התובע עצר את רכבו משום שרכב שנסע לפניו עצר בפתאומיות. התובע הרגיש חבטה מאחור, יצא מהרכב וראה כי הרכב המבוטח אצל הנתבעת 1 פגע בו מאחור וכי הרכב המבוטח אצל הנתבעת 2 פגע ברכב המבוטח אצל הנתבעת 1.

התובע הוסיף כי שתי הנתבעות, מטעמיהן, סירבו לפצות אותו בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה, כאשר כל נתבעת הפנתה אצבע מאשימה לזולתה.

לכתב התביעה צורפו, בין היתר, פניות התובע לנתבעות ותשובותיהן, חוות דעת שמאי וחשבונית מס/קבלה בגין טרחתו וחשבונית מס המעידה על ביצוע תיקון הרכב.

הנתבעות הגישו כתבי הגנתן, כאשר הנתבעת 1 טענה כי הרכב המבוטח אצלה קיבל מכה מאחור ע"י הרכב המבוטח אצל נתבעת 2 והועף על רכבו של התובע בעוד שהנתבעת 2 טענה, כי הרכב המבוטח אצלה הצטרף לתאונה קיימת.

בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע, נהגת הרכב המבוטח אצל הנתבעת 1 (להלן-"הנהגת")ונהג הרכב המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן-"הנהג").

במהלך הדיון הוצגה ע"י נציג הנתבעת 1 לבית המשפט ולנציגת הנתבעת 2 חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח אצל הנתבעת 1 כאשר חוות דעת זו הוצגה בטלפון נייד. לא במחלוקת, כי היא לא צורפה לכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת 1.

ניסיונו של בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות, לא הניב פרי והצדדים ביקשו כי יינתן פסק דין מנומק.

לאחר שעיינתי בראיות ושמעתי את טיעוני הצדדים והעדים מטעמם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל וכי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת 2 ואנמק.

ראשית- עפ"י עדותו של התובע, רכבו נעצר באמצע הכביש ואז הוא הרגיש חבטה מאחור.