ת"ק 21227-11-14 מועד נ' סלקום ישראל בע"מ

מבין טענותיו של התובע ביחס לנתבעת, מקובלת עלי טענתו, שהנתבעת חייבה אותו שוב ושוב, בחיובים מופרזים, שלא על פי ההתקשרות שבין הצדדים.

גם לאחר שהנתבעת הודתה בחיוב יתר של 108 ₪, וזיכתה את התובע בסכום זה, חזרה שוב ושוב התופעה של חיוב התובע מעבר למוסכם בין הצדדים, כאשר הנתבעת סירבה לקבל את גרסת התובע באשר להתקשרות בין הצדדים.

אציין כי על פי ההתקשרות בין הצדדים, אמור היה התובע לשלם לנתבעת מידי חודש 118 ₪, ובהמשך 59 ₪ בלבד, אך התובע חויב מספר חודשים בסכומים של 175 ₪ לערך.

גם אם אניח לתובעת הנתבעת כי מדובר בטעות, אין לקבל את גישתה, שיש לזכות את התובע בגין הטעויות, זאת ותו - לא.

יש לצפות מן הנתבעת שתקפיד לקיים את המוסכם בינה לבין הלקוח, מבלי שהלקוח יאלץ לעקוב אחר חיוביו, ומבלי שיאלץ לפנות לנתבעת שוב ושוב.

לקוחות רבים מתקשים לעקוב אחר החיובים השונים, ומכאן האינטרס הציבורי להרתיע את הנתבעת מלחזור על טעויות של חיובי יתר.

מטרת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 21) (פיצוי לדוגמא), התשס"ה – 2006, היא לעודד אכיפה "פרטית".

הזכות לתבוע פיצוי לדוגמא, באה לאזן את חולשת הצרכן, גם בשלב מימוש זכויותיו בבית המשפט, כך שהצרכן מקבל עידוד למימוש זכויותיו, על ידי היכולת לקבל פיצוי לדוגמא, בעוד העוסקים מורתעים על ידי זכות זו של הצרכן.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני סבור שהפיצויים לדוגמא הראויים במקרה זה הינם בסך 3,000 ₪.