ת"ק 21040-04-14 קופץ נ' חברת סופרבוס - פסקדין

1) עניינה של התביעה הוא עתירת התובעת לפצות אותה סך 2,460 ₪ בגין אובדן תרמיל גדול מלא בחפציה ובחפצי ילדיה (להלן: "התרמיל"), אותו הניחה בתא המטען של אוטובוס בשירות הנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "חברת האוטובוסים"), נסיעה בקו 340 מכפר רות לירושלים (להלן: "הנסיעה").

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) התובעת טוענת בתביעתה, בין השאר, כי ביום 12.8.13, נסעה עם חמשת ילדיה מתחנת האוטובוס בכפר רות לירושלים. התובעת נשאה עמה ציוד רב. בין היתר, היה עמה תרמיל גב גדול של 30 ליטר אותו דרש ממנה נהג האוטובוס לשים בתא המטען. כשהגיעה לירושלים, נוכחה לדעת שהתרמיל לא נמצא. נהג האוטובוס הציע לה שתפנה למחלקת האבדות. התובעת פנתה למחלקה זו, אולם התרמיל לא נמצא. לאור זאת, שלחה התובעת באמצעות בא-כוחה, מכתב לנתבעת, בו ביקשה לפצות אותה בגין אובדן התרמיל. התובעת טוענת כי לא נענתה. כאמור, התובעת העמידה את תביעתה על סך 2,460 ₪.

4) הנתבעת טוענת להגנתה, בין השאר, כי דין התביעה נגדה להידחות ומכחישה את האירוע. הנתבעת טוענת כי התובעת לא פירטה עם מי שוחחה מטעם הנתבעת וכן מכחישה קבלת מכתב באמצעות עורך-דין מטעם התובעת. הנתבעת טוענת כי לפי הוראת תקנה 464(א) בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, המקום היחיד בו יש להניח את המטען הוא תא המטען. הנתבעת תטען כי על התובעת מוטל הנטל להוכיח את נזקה, וזה לא הוכח ומכאן דין התביעה נגדה, כך לדידה של הנתבעת, להידחות.

הדיון בבית המשפט

5) בדיון שהתקיים ביום 18.8.14, העידו התובעת, נציג הנתבעת ונהג האוטובוס בו נסעה התובעת. התובעת טענה שאחריות הנתבעת נובעת מן האיסור להעלות את המטען לאוטובוס. העד מטעם הנתבעת הכחיש בדיון כי אמר לתובעת כי תשים את התרמיל בתא המטען. העד העיד כי אם נוסע רוצה להעלות תיק לאוטובוס, אין מניעה להעלותו "אם זה נוח לו" [שורה 4, עמוד 2 בפרוטוקול], "אם זה תיק גדול שאי אפשר להיכנס לאוטובוס אני אומר לו שזה גדול" [שורות 4-5, עמוד 2 בפרוטוקול]. בהמשך עדותה, העידה הנתבעת, כי לא הייתה יכולה להעלות את התרמיל לאוטובוס נוכח הקושי להעלותו בנסיבות העניין, וכלשונה: "התיק גדול זה כמו תיק של חייל, היו בתוכה ביגוד ובגדי ים לחמישה ילדים ולי. אני לא חושבת שיכולתי להעלות את זה לאוטובוס היו לי עוד שני תיקים איתי ולכן היה קשה להעלות. הילדים היו איתי ובקושי היה מקום לילדים. היינו 6 באוטובוס" [שורות 8-10, עמוד 2 בפרוטוקול].

דיון והכרעה

6) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לדחות את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.