ת"ק 20918-05-15 - פסקדין

תביעה לפיצוי בגין נזק רכוש לרכב – "פח לפח". תאריך התאונה - 5.5.2013 מקום התאונה- כביש בנצרת.

אין מחלוקת כי הרכבים נסעו בכיוונים מנוגדים. כל צד טוען כי הצד השני סטה מנתיבו וגרם לתאונה.

הרשיתי לתובע להיות מיוצג על ידי מר ביבי מיכאל על מנת ליצור את האיזון אליו שאף המחוקק בסעיף 63 לחוק בתי המשפט.

בפתיחת המשפט התברר כי לא התובע נהג ברכבו אלא בנו שלא טרח להגיע למתן עדות. באופן מפתיע, ויתר התובע על העדת הנהג. התובע עצמו אינו עד ראיה לתאונה. הוא מסר מספר פרטים על התרחשויות לאחר התאונה שאין בהם ראיה לעניין האופן או האחריות להתרחשותה . הראיה היחידה שהציג התובע היא תמונות הרכב, אליהן נתייחס בהמשך.

הנתבעת ,ברוב הגינותה, לא ביקשה לדחות את התביעה על אתר אלא העידה את הנהגת שמסרה בעדותה כי מי שנהג ברכב התובע הוא שסטה לכיוונה וכי הוא האחראי לתאונה. עדותה לא נסתרה ומוקדי הנזק אף מחזקים אותה. ודוק : הנזק ברכב התובע הוא בפינה קידמת שמאלית. הנזק ברכב הנתבע הוא בחלק האמצעי. הדבר מתיישב יותר עם המסקנה שהרכב של התובע הוא שביצע את הסטייה. זאת לפי שבמקרה של סטייה מנתיב, החלק המוביל את הסטייה הוא הפינה של החזית ולא החלק האמצעי של צד הרכב ( הדלתות).

הנה כי כן, בנוסף לאי העדת הנהג של רכב התובע ,( שכשלעצמה מצדיקה את דחיית התביעה), לפני גם עדות הנהגת ברכב הנתבע שלא נסתרה ואף העדות של מוקדי הנזק שמטילים את האחריות על נהג רכב התובע.

לאור האמור, דין התביעה להידחות.

הוצאות :

בית המשפט לתביעות קטנות הוא מעוזם של האזרח מן השורה, של דלת הארץ. אלה שידם אינה משגת תשלום שכר טרחה לעורכי הדין, שלעתים מזומנות גבוה מסכום התביעה עצמה. חלק גדול מהתביעות הן של צרכנים בלתי מיוצגים מול ספקים גדולים המיוצגים על ידי נציגים מנוסים. לפיכך, הנוהג המקובל הוא שבית המשפט לתביעות קטנות קופץ ידו בפסיקת ההוצאות. הנני סבור כי נוהל זה היכה שורשים עמוקים מדי באופן שמביא לתוצאה הפוכה בבחינת שפיכת התינוק עם המים, וביתר פירוט:

אם נאפשר מצב שבו הגשת התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות תהווה ערובה לאי פסיקת הוצאות אמתיות, יגרום הדבר לכך שתביעות לא ראויות ובלתי מבוססות תוגשנה דווקא לבית המשפט לתביעות קטנות מתוך בטחון כי לתובע אין מה להפסיד, שהרי בסופו של יום זה "רק בית המשפט לתביעות קטנות".