כהן ואח' נ' ללוצשוילי ואח' - פסקדין

1.התובעת הינה הבעלים של סטודיו לעיצוב, תפירה והשכרת שמלות (להלן: "הסטודיו").

לטענתה, כעולה מכתב התביעה, בתאריך 26/2/16 הגיעה הנתבעת אליה לסטודיו וביקשה ממנה כי תתפור לה ולבנותיה שמלות לאירוע ׁמשפחתי (בת מצווה של אחת מבנותיה של הנתבעת) וסוכם כי התובעת תתפור לה 4 שמלות ולאחר האירוע תחזיר הנתבעת לתובעת 3 מתוך 4 השמלות. הנתבעת אמנם שילמה לה את המחיר עליו הוסכם (3,700 ₪) אולם לא החזירה לה את 3 השמלות, למרות שפנתה אליה מספר פעמים בדרישה כי תחזיר אותן.

לכן הגישה התובעת את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסך של 13,500 ₪. ראוי לציין כי התובעת לא טרחה לפרט בכתב התביעה ממה מורכב הסכום אותו היא תובעת.

2.לטענת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה, היא הגיעה לסטודיו ב 27/9/16 (ולא 26/2/16 כנטען בכתב התביעה) והזמינה אצלה תפירה של 4 שמלות. היא רכשה את הבד עבור השמלות וסוכם כי תשלם לנתבעת, עבור התפירה, 3,700 ₪ וסכום זה אכן שולם לתובעת.

הנתבעת הכחישה כי סוכם שלאחר האירוע יוחזרו השמלות לתובעת תוך שציינה "... מה ההיגיון למסרן לתובעת כשהבד נקנה מכספי הנתבעת?"

עוד נטען על ידי הנתבעת, בכתב ההגנה, כי כאשר לקחה את השמלות, שבוע לפני האירוע, היא "... נדהמה לגלות כי העבודה בוצעה באופן מאד לא מקצועי, השמלות של התאומות לא עמדו יפה והשמלה שלה הייתה עקומה, נראתה נורא, לפיכך 5 ימים לפני האירוע, נאלצה הנתבעת לרכוש שמלה אחרת תמורת סך של 3,000 ₪ ...".

לכן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה.

הנתבעת אף הגישה תביעה שכנגד, בה היא עותרת לחייב את התובעת לשלם לה את הסך של 4,365 ₪. סכום זה כולל את הסכום ששילמה לתובעת עבור תפירת השמלה שלה (2,000 ₪), עלות הבד שרכשה עבור השמלה (1,365 ₪) ופיצוי בסך 1,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, לטענתה.

3.בכתב ההגנה לתביעה שכנגד הודתה התובעת כי הזמנת השמלות הייתה ב 27/9/16 (ולא ב 26/2/16, כנטען בכתב התביעה) וכי הנתבעת רכשה בכספה את הבד עבור 4 השמלות, כנטען על ידי הנתבעת. לטענתה, עת הגיעה הנתבעת לסטודיו, ב 27/9/16, היא נתנה לנתבעת הצעת מחיר כולל בדים אולם לאחר שהנתבעת החליטה לרכוש את הבדים בעצמה, היא הפחיתה את עלות הבדים מהמחיר הכולל של השמלה, כמפורט בסעיף 5 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד.