ת"ק 20584-12-15 שלים ואח' נ' פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ

לפני תביעה על סך כ-7,000 ₪.

לטענת התובעים, בנובמבר 2013 חתמו על הסכם לרכישת דירה מן הנתבעת והובטח להם כי חתימת הנתבעת על גבי ההסכם תצורף ותמסר להם בתוך 48 שעות. התובעים טוענים כי היו זקוקים להסכם החתום על ידי שני הצדדים לשם קבלת משכנתא ובפועל רק כחודש לאחר שחתמו הם על ההסכם זכו לקבל את ההסכם כשהוא חתום על ידי הנתבעת. כתוצאה מן האמור נגרם עיכוב בתשלום ששילמו התובעים לנתבעת והם נדרשו לשלם סכום נוסף – אותו הם תובעים לקבל חזרה לידיהם.

הנתבעת טוענת, מנגד, כי על פי תנאי ההסכם היה על התובעים לשלם את התשלום הראשון בפרק הזמן שנקבע ואשר נמדד מיום חתימת התובעים על ההסכם, כמצוין בנספח להסכם. לעמדת הנתבעת, היא דורשת לקבל את התשלום הראשון עוד בטרם תחתום על ההסכם בעצמה, שכן "לא יעלה על הדעת שרוכש יקבל לידיו חוזה חתום וישלם תשלום רק כמה ימים לאחר מכן", כמצוין בכתב ההגנה. לטענת הנתבעת, במעמד חתימת התובעים על ההסכם נמסרו לידיהם שוברים המשמשים כערבות בנקאית וכבטוחה.

מן הידועות הן שקיומו של חוזה מחייב מותנה בקיומם של הצעה, קיבול וגמירות דעת של הצדדים. בעסקה במקרקעין קיימת גם דרישה לקיומו של הסכם בכתב. היעדרה של חתימת הנתבעת על ההסכם עשויה להצביע במקרה זה על אי התגבשות של ההסכם (אף שכבר נפסק כי היעדר חתימה על הסכם מכר מקרקעין אינה מעידה בהכרח על חוסר גמירות דעת, אם ניתן להוכיח, כי היעדר החתימה נבע רק מבעיות פורמליות ולא מהותיות – ור' ע"א 692/82 בוטקובסקי נ' גת).

אין לשכוח גם את הוראות דיני החוזים באשר לעקרון תום הלב, ובמיוחד את הוראות ס' 39 לחוק החוזים – "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב".

אף אם אכן, כעולה מנספח א' לכתב התביעה (הוא הנספח להסכם בין הצדדים), התחייבו הקונים לשלם את התשלום הראשון לתמורה "תוך שני ימי עסקים מיום חתימת הקונה על הסכם זה" סבורני כי עמידה על חיוב התובעים בתשלום "קנס" בגין איחור בתשלום, כאשר הנתבעת נמנעה מלצרף את חתימתה להסכם, אינה מלמדת על קיום החוזה בתום לב. התנהלות בתום לב של הנתבעת היתה מובילה, לעמדתי, לויתור של הנתבעת על דרישת תשלום זו בנסיבות בהן לא מן הנמנע שהעילה לאיחור בתשלום היתה נעוצה דווקא בהתנהגותה של הנתבעת עצמה.

זאת ועוד – לא מצאתי בכתבי הטענות ובנספחים להם כיצד חושב הסכום בו חויבו התובעים ומה מקור הסמכות לעצם החיוב ולסכומו.

התוצאה היא שמסקנתי היא שלא בדין חייבה הנתבעת את התובעים בתשלום העודף ומשכך, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובעים את סכום התביעה בסך 6,978 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 350 ₪ - ובסה"כ – 7,328 ₪.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתוך 15 יום.