מור ואח' נ' אלקטרוניקס פרו בלו בע"מ ואח'

בפניי בקשה של הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") לביטול פסק דין שניתן כנגדה ביום 7.12.17 בהעדר התייצבות. התובעים והנתבעת 1 התנגדו לבקשה.

התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעים בגין ליקויים הנוגעים להתקנת דלת מדיח כלים. הנתבעות הטילו האחריות לליקוי האחת על רעותה. לאור גדר המחלוקת אף התקבלה חוות דעת מטעם התובעים אודות הליקויים הנטענים.

למועד הדיון שנקבע ליום 7.12.17, במעמד הצדדים ועדיהם, לא התייצב נציג הנתבעת 2, מר זכות (להלן: "מר זכות"). משכך ניתן פסק דין כנגד המבקשת והצדדים הסכימו למחיקתה של הנתבעת 1 בכפוף לכך שאם יבוטל פסד הדין כנגד הנתבעת 2, אזי יחודשו ההליכים גם כנגד הנתבעת 1.

כאמור, ביום 10.12.17 הגיש מר זכות בשם המבקשת בקשה לביטול פסק הדין, בטענה, שקיבל זימון לדיון ביום 7.12.17 בשעה 15:00, התייצב בשעה 14:45 וגילה שהדיון התקיים מכבר. ביום 11.12.17 ביקשתי הבהרות ממר זכות מדוע הניח שהדיון מתקיים בשעה 15:00, כאשר קיבל לידיו את פרוטוקול הדיון מיום 3.10.17 ובו נקבע מפורשות, כי דיון ההמשך בתיק יתקיים ביום 7.12.17 בשעה 13:00 והעתק הפרוטוקול נמסר לו. בהבהרות שמסר מר זכות לא מצאתי ממש.

בנסיבות אלה יש טעם רב בהתנגדות התובעים והנתבעת 1 לביטולו של פסק הדין נוכח התנהלותו של מר זכות.

המבקש אינו זכאי לביטול פסק הדין מחמת הצדק מאחר שקיבל זימון כדין לדיון ביום 7.12.17. משכך, ביטול פסק הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

הלכה פסוקה היא, כי יש להעדיף בירור סכסוך לגופו על פני הכרעה על בסיס מחדלים בסדרי דין, וזאת גם כאשר מחדלו של המבקש עולה כדי זלזול מסוים בהליך.