חזן נ' סי לייף מלונות בע"מ - פסקדין

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת ע"ס של 1,500 ₪ , היות ולטענת התובעת, לא שמרה הנתבעת על נעליה של התובעת, אשר נשכחו בשטחה של הנתבעת והובאו לקבלה לצורך שמירתם.

בדיון הסבירה התובעת את סכום התביעה בעלות נעלי הספורט בסך של 850 ₪, רכישת נעלי ספורט אחרות לאחר אובדן הנעלים בעלות של 390 ₪ והשאר עבור הוצאות. מעיון במסמכים אותם הציגה התובעת במהלך הדיון עלה כי נעלי הספורט נשוא התובענה, נרכשו מספר חודשים קודם לכן.

התובעת טענה כי שכחה את זוג הנעלים בספא אצל הנתבעת, וכשבועיים לאחר מכן, כאשר גילתה כי הנעליים אבדו, התקשרה לנתבעת ושוחחה עם פקידה בשם נופר. לאחר שהתובעת תארה לנופר את הנעלים, אישרה נופר כי הנעלים נמצאו והובאו לקבלה אולם מאז אלו לא אותרו והתובעת לא קיבלה את הנעלים חזרה. התובעת טענה לאחריותה של הנתבעת שלא שמרה על נעליה עת הובאו לקבלה וטענה לרשלנותה של הנתבעת כמו גם להפרת חובה חקוקה על פי חוק השומרים. עוד טענה התובעת כי הבינה מאותה פקידה כי קיימת מכת גניבות במקום.

הנתבעת טענה כי נעלי של התובעת לא נמצאו על ידה וכי התובעת כלל לא הוכיחה את עלות הנעלים . עוד טענה הנתבעת כי התובעת אחראית הייתה על נעליה ולא ברור כיצד גילתה על האובדן רק שבועיים לאחר אותו ביקור. בכתב ההגנה ובדיון ציינה הנתבעת, באמצעות נציגה, כי נערכה בדיקה לגבי טענותיה של התובעת, לרבות עם נופר, והתברר כי לא נעליה של התובעת נמצאו אלא נעלים אחרות , מסוג שונה וצבע שונה ואלו הוחזרו לבעליהן . בדיון עדכן נציג הנתבעת כי נופר אינה עובדת עוד במלון.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

ראשית, חוק השומרים וסעיף 12 אליו הפנתה התובעת אינו חל במקרה דנן משהתובעת לא לנה במלון אלא התארחה בספא המלון.

שנית, לא מצאתי כי הנתבעת מצאה את נעליה של התובעת ומשכך התרשלה על שמירתם. יצוין כי גם אם הייתי מתרשמת כי אכן נמצאו הנעלים, הרי שהיה מקום להטיל על התובעת אשם תורם לאי קבלתם, בשיעור של 100%.

התובעת מסתמכת על שיחה עם נופר, שעבדה בתקופה הרלוונטית אצל הנתבעת. התובעת, עורכת דין במקצועה ומשכך מכירה את רזי המקצוע וההליכים הנדרשים לצורך הרמת נטל ההוכחה , לא ביקשה לזמן את אותה נופר, שכבר אינה עובדת במלון . נציג הנתבעת העיד כי נערכה בדיקה של מנכ"ל המלון אל מול עובדי המלון, לרבות נופר, ובסיומה התברר כי הנעלים אשר נמצאו הושבו לבעליהם. אני מקבלת את הסברו של נציג הנתבעת , ומשכך לא הוכיחה התובעת כי דווקא נעליה הם אלו שנמצאו על ידי הנתבעת ואין בידי כל ראיה כי נופר לא התייחסה בשיחתה לנעלים אחרות,אשר הוחזרו לבעליהם.

התובעת הגיעה לספא כשהיא נועלת נעלים יקרות , אולם למרות יוקר הנעלים והערך הסנטימנטלי לתובעת, כפי שצוין בכתב התביעה, התובעת לא רק ששכחה את הנעלים בספא אלא אף לא נזכרה בהם במשך שבועיים ימים. אין לדעת מה ארע לנעלים במשך תקופה זו. יש להניח כי באותה תקופה ביקר מספר לא מועט של אנשים בספא , ייתכן כי הנעלים נלקחו בטעות על ידי מבקרים אחרים וייתכן כי נזרקו לאשפה . יש להניח כי לו הייתה נזכרת התובעת בנעליה סמוך למועד ביקורה במקום, היה סיכוי טוב יותר כי אלו יאותרו על ידי הנתבעת ומשנזכרה התובעת רק לאחר שבועיים בנעלים, תרמה בהתנהגותה זו לאבדן הנעלים ואי הימצאותם , בשיעור של 100%.