ת"ק 1996-11-15 לנקרי נ' לשכת האוכלוסין

מונחת לפני תביעה קטנה לפיצוי ע"ס 7,000 ש"ח.

התובע טוען כי הגיע פעמיים לשדה התעופה בן גוריון עם דרכון תקף ולמרות זאת, האחראים בשדה התעופה לא הכירו בתוקף הדרכונים דבר שאילץ אותו להנפיק באותו מעמד דרכונים חדשים ולשלם תמורתם סך של 1,380 ₪ בכל פעם.

התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בסך של 1,380 ₪ עבור כל דרכון ובנוסף פיצו בגין נזק לא ממוני ועוגמת נפש.

התביעה הוגשה נגד המדינה, (להלן: "הנתבעת"), ונגד סוכנות הנסיעות. זו האחרונה נמחקה בהסכמה.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי לאחר שבדקה במאגרים מצאה כי :

א. לתובע היה דרכון שמספרו ********,( להלן: "דרכון 1") . התובע הצהיר על אובדנו של דרכון 1 ולבקשתו הונפק עבורו דרכון חדש שמספרו ********* , (להלן:" דרכון 2" ).

ב. ב- 21.11.2013 הגיע התובע לשדה התעופה עם דרכון 1 במקום עם דרכון 2. על מנת להקל עליו הונפק לו בו במקום דרכון חדש שמספרו ************ ,(להלן: "דרכון 3"), והוא נסע ליעדו.

ג. ב- 11.11.2014 הגיע התובע לשדה התעופה אך במקום להביא עמו את דרכון 3 הביא את דרכון 2. ברם, דרכון 2 הועבר כבר בטיסה הראשונה , ( ב 21.11.2013), לסטטוס של דרכון שבוטל. עקב כך לא היה מנוס מהנפקת דרכון רביעי הוא דרכון מס' ******** ,(להלן: "דרכון 4 ").

הנתבעת תמכה את הגנתה בתעודת עובד ציבור.

לאחר ששמעתי את דברי התובע ואת הסברי נציגת הנתבעת באתי למסקנה שדין התביעה להידחות.