ת"ק 1969-07-16 לוי נ' ברכאת ואח' - פסקדין

1.רכבה של התובעת, טויוטה מס' רישוי 52-111-52 (להלן: "הטויוטה"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 10/6/16, בכביש ירכא – מצפה גיתה (להלן: "התאונה").

בתאונה היה מעורב טנדר איסוזו מס' רישוי 50-230-35 (להלן: "הטנדר"), בו נהג נתבע 1 (להלן: "הנתבע").

במועד אירוע התאונה היה השימוש בטנדר מבוטח אצל הנתבעת 2 בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בגין נזקי רכוש.

2.לטענת התובעת, התאונה אירעה באשמתו של הנתבע. לכן היא הגישה את התביעה שבניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעים לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתאונה.

לטענת הנתבעים, התאונה אירעה באשמת התובעת. לכן הם מבקשים לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט.

3.כפי שעולה מהעדויות שהובאו בפניי, קטע הכביש בו אירעה התאונה הינו צר ואינו מאפשר מעבר של הטנדר והטויוטה זה מול זה, מבלי שאחד הרכבים ירד מעט לשוליים. עוד עולה מהעדויות שהובאו בפניי, כי אף אחד מכלי הרכב לא ירד לשוליים. למרות ששני הנהגים המעורבים בתאונה ראו אחד את השני, איש מהם לא עצר – אני דוחה את טענת הנתבע כי עצר את הטנדר לפני אירוע התאונה, כבלתי מוכחת – ואיש מהם לא ירד לשוליים. לכן כאשר הרכבים חלפו האחד על פני השני, נוצר ביניהם מגע שגרם לנזק בטויוטה.

4.בנהגם כאמור בסעיף 3 דלעיל, עברו שני הנהגים המעורבים בתאונה על הוראות תקנה 46 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"), הקובעת לאמור כי:

"שני כלי רכב הבאים מכיוונים נגדיים בכביש שאינו רחב במידה מספקת למעבר חופשי של שניהם, יפחיתו הנוהגים ברכב את מהירות נסיעתם ויימינו את רכבם ככל האפשר לשפת הכביש ולפי הצורך אף מעבר לשפת הכביש, עד כדי בטחון מפני התנגשת" (ההדגשה שלי – מ.א).

אמנם בהתאם להוראות תק' 46 (ב) לתקנות מוטלת על הרכב היורד חובה לעצור, כאשר מתרחש מפגש כמתואר בתקנה 46 (א) בדרך תלולה והנסיבות מחייבות את עצירתו של אחד מהם, אולם לא מוטלת דווקא על הרכב היורד החובה לרדת מעט לשוליים. חובה זו מוטלת על שני הנהגים. במקרה שבפניי, גם אם הנתבע היה עוצר את הטנדר, שהיה במקרה זה "הרכב היורד", לא היה הדבר מונע את התאונה משום שהתובעת המשיכה בנסיעה מבלי לרדת לשוליים. טענתה כי לא יכלה לרדת לשוליים משום ש"יש שם מטעי זיתים..." ו "...אבנים וסלעים", אינה מתיישבת עם המצב בשטח, כפי שהוא עולה מהתמונות שהתובעת צירפה לכתב התביעה. התמונות גם מפריכות את טענתה כי הטויוטה נפגע מ"מוט שהיה בולט" מהטנדר, שכן בתמונות, שצולמו במקום התאונה מיד לאחר התרחשותה, אין סימן וזכר לקיומו של מוט כאמור.

5.לאור האמור בסעיף 4 דלעיל, אני קובע כי התאונה אירעה באשמתם המשותפת של שני הנהגים המעורבים בתאונה, כאשר רשלנותו של הנתבע, בהיותו נהג "הרכב היורד", עולה במקצת על זו של התובעת.