ת"ק 19558-12-16 סידורצ'נקו נ' אברהמי

1.בזיקה להחלטתי המעוגנת בפרוטוקול הדיון מיום 20.2.2017, ולאחר שהומצאו חשבונות מים, חשמל וגז מתאריך 1.10.2015 ועד לתאריך 1.10.2016 (תקופת השכירות בה התגוררה התובעת בדירה בבעלותו של הנתבע ברחוב החבצלת בירושלים), אני פוסקת כדלקמן:

א.עבור חשמל על התובעת לשלם סך של 1621.34 ₪ מהם יש לקזז תשלום אחד ששולם על סך של 695 ₪ אשר לא הוכחש מצד הנתבע. סך הכל עבור חשמל תשלם התובעת סך של 926.34 ₪.

ב.עבור מים תשלם התובעת סך של 901.97 ₪ מהם יש לקזז סך של 375 ₪ אשר לא נסתר על ידי הנתבע. סך הכל תשלם התובעת סך של 526.97 ₪.

ג.עבור ועד בית לתקופה של שנה, בהתאם לפסק דינו של כב' השופט גבאי ריכטר מיום 25.7.2016, סך של 600 ₪.

ד.עבור גז תשלם התובעת סך של 159 ₪. הגם שהנתבע ציין כי מדובר בצריכה פרטית שלה ומשכך עליה לשלם סך של 801 ₪, נאמנה אני לפסק דינו של כב' השופט גבאי ריכטר אשר נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה התובעת תשלם חמישית מהסכומים המצוינים בחשבונות מים, חשמל וגז.

ה.בגין איחור בן 5 ימים בפינוי הדירה, הגם שהתובעת לא נכחה בדירה אולם סירבה להחזיר את המפתח משלא הוחזר לה שיק הביטחון, על התובעת לשלם לנתבע בגין רכיב זה. התובעת לא יכלה לעשות דין עצמי ומוטל היה עליה להחזיר את המפתח בהתאם להוראת בית המשפט כי תפנה את הדירה במועד האמור ואין חולק כי הוצגו לה החשבונות לתשלום, משאלה היו בידיה וצירפה לכתב התביעה אולם לסברתה היה עליה לשלם סכום המופחת מהנדרש. עם זאת, לא רשאי היה הנתבע לעשות אף הוא דין עצמי ולהפקיד את שיק הביטחון ללא התראה כדין ולאחר פסק הדין שניתן היה עליו לעתור לביצועו מקום בו לטעמו התובעת הפרה את פסק הדין. משכך, אני מייחסת לו אחריות בשיעור של 20% לאי מסירת המפתח ועל התובעת לשלם סך של 340 ₪.

ו.בנוגע לכיריים, לא הוכח בפניי כי הכיריים היו בבעלותו של הנתבע והתובעת נטלה אותם ממנו ללא רשות. הקבלה שצורפה עבור כיריים בסך של 700 ₪ אין בה להוכיח כי מדובר באותם כיריים שנרכשו עבורה אלא עבור בנו של הנתבע. הנתבע לא ניהל פרוטוקול עבור אביזרים הקיימים בדירה ולא חלק על כך שהמקרר והמאוורר היו בבעלותה של התובעת. התובעת בדיון ציינה כי הכיריים היו שלה והיא הביאה אותם עימה לדירה, יחד עם מקרר ומאוורר אותם קנתה כעולה חדשה. ברם, לאחר הדיון היא הגישה מסמך בו הדייר הקודם ברחוב בן יהודה בירושלים הצהיר שהוא זה שנתן לה את הכיריים. אכן יש בדבר לעורר עמימות מסוימת ביחס למקור הכיריים, אולם משהתובעת התייחסה למאוורר, מקרר וכיריים כמקשה אחת , אני נוטה לייחס זאת לאי שליטתה בשפה העברית. יצוין, כי הנתבע לא הגיש כתב הגנה והעלה זאת לראשונה בדיון, כך שלא יכלה להביא את הדייר הקודם לעדות. כך או אחרת, הנתבע לא הוכיח במאזן ההסתברותי הנדרש כי הכיריים היו כיריים שבבעלותו.

2.סך הכל על התובעת לשלם לנתבע סך של 2552.31 ₪. משהנתבע הצהיר בדיון כי הסכום שהעובר אליו בפועל לאחר מימוש שיק הביטחון הוא 5000 ₪, וכך גם הוכיחה בתדפיסי חשבון עו"ש התובעת, על הנתבע להחזיר לתובעת סך של 2447 ₪.

3.אעיר, כי בנוגע לאגרת פתיחת תיק בהוצאה לפועל, הנתבע בחר לפנות להוצאה לפועל לשם מימוש השיק על דעת עצמו. לאחר שניתן פסק הדין, ייעוד השיק המקורי כבר לא רלוונטי אלא פסק הדין שניתן בעניינם, ובסופו של יום עינינו הרואות כי גובה החוב אינו עומד על 5000 ₪, הסכום המצוין על גבי שיק הביטחון והיה על התובעת לפתוח בהליך משפטי ולשאת אף היא באגרה על מנת להביא לתום המחלוקת.