ת"ק 19199-08-14 זמיר נ' חן ואח' - פסקדין

א. מונחת בפני תביעה בגין תאונת דרכים מיום 10.4.14.

ב. בפני העידו התובע והנתבעת 1 שנהגה ברכב הנתבעות.

לגרסת התובע הוא נסע בכביש עם מספר נתיבי נסיעה, כאשר רכבו בנתיב האמצעי שמיועד לנסיעה ישרה. כאשר התקרב לצומת והוא במצב של כמעט עמידה או עמיד מוחלטת ברמזור, פגעה בו הנתבעת 1 שנהגה ברכבה, בצדו השמאלי אחורי בפגוש. עוד לגרסתו הנתבעת כנראה חפצה לפנות שמאלה ברמזור ולעבור לנתיב המתאים או "לברוח" ממנו בפניה שמאלה לאחר שהבחינה כי הוא עוצר.

לעומתו הנתבעת טענה כי לפניה היו מספר מכוניות והאור ברמזור התחלף לירוק היא התחילה בנסיעה כאשר לפתע "חתך" אותה רכבו של התובע מהנתיב בצד ימין ועל כן היא פגעה במכוניתו בכנף השמאלי אחורי. בהמשך העידה כי "הוא עצר ואני נכנסתי בו העצירה שלו גרמה לי להכנס בו".

נציג הנתבעת מס' 2 בסיכומיו טען כי נטל ההוכחה על התובע והוא לא הרים נטל זה באשר נהג את רכבו כפי שמתארת אותו הנתבעת 1 וסטה בפתאומיות לצד ימין שלה בניגוד לתקנה 49ד לתקנות התעבורה. באשר לנזק טען כי דו"ח השמאי אינו מציין אם היו תאונות קודמות ואם הרכב נבדק לאחר התיקון וכי לא הוצגה אסמכתא באשר להוצאותיו הנוספות מעבר לדו"ח השמאי.

ג. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות בתמונות ובשרטוטים שהוצגו בפני, החלטתי כי הדין עם התובע ויש להטיל את האחריות לתאונה ולתוצאותיה על הנתבעת 1.

להלן הנימוקים:

1. אני מוצאת את גרסתו של התובע אמינה, סדורה קוהרנטית ומתיישבת עם השכל הישר, ככל שנוגע לנסיבות קרות התאונה. גרסתו של התובעת נתמכת בתמונות שהוצגו בחוות דעת השמאי לפיה הפגיעה ברכבו היא מאחור בצד השמאלי ולא בכנף השמאלית האחורית, שהיתה אמורה להיות פגועה, אילו הייתי הולכת לשיטתה של הנתבעת מס' 1.