גלוחוב נ' "את" לבני נשים - פסקדין

לפניי תביעה לפי סעיף 30 א' לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב – 1982 (להלן – "החוק").

בפסק דין שניתן על ידי ביום 06.03.17, קבעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבעת שלחה אליה 26 הודעות פרסומת, וכי מנגד לא עלה בידי הנתבעת להוכיח שההודות נשלחו לאחר שהתקבלה הסכמת התובעת, מראש ובכתב, בהתאם להוראות סעיף 30 א' (ב) לחוק.

לאור מסקנתי האמורה, קבעתי כי הדיוור הפרסומי נשלח אל התובעת, בניגוד להוראות החוק, ולאחר שבחנתי את השיקולים לקביעת שיעור הפיצוי, קבעתי כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי כולל בסך של 10,400 ₪. כמו כן, חייבתי את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך של 600 ₪.

הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין, אשר התקבלה וערעורה התברר לפני כב' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בדיון שהתקיים ביום 18.06.17, טענה הנתבעת כי עלה בידיה לאתר מסמך החתום ע"י התובעת ואשר במסגרתו ניתנה הסכמתה לקבלת דיוור פרסומי. התובעת הכחישה את חתימתה על המסמך והתנגדה להגשת הראיה החדשה. בהחלטת כב' השופטת פלאוט מאותו היום, התקבלה בקשת הנתבעת להגשת הראיה החדשה, פסק הדין מיום 06.03.17 בוטל והדיון הוחזרה אל בית משפט זה, על מנת שיבחן האם התובעת היא זו אשר חתומה על ההסכמה לקבלתי דברי פרסומת, אם לאו.

בהמשך להחלטה זו, התקיים דיון נוסף לפניי, במעמד הצדדים ובהסכמת הצדדים ניתנה החלטה על מינוי מומחה מכריע לבחינת כתב היד על גבי המסמך שהוצג ע"י הנתבעת והשוואתו לכתב ידה של התובעת.

בהמשך להסכמה זו, מונה על ידי מומחה להשוואת כתב יד, וחוות דעתו הוגשה לתיק בית המשפט.

עפ"י חוות הדעת, בוצעה השוואה של כתב היד על גבי שני שוברים שהוצגו ע"י הנתבעת לבין מסמכים שונים ואחרים, מתקופות שונות, עליהם חתומה התובעת, ולפי ממצאי המומחה, קיימת שונות ברוב תכונות הכתב בהשוואה בין כתבי היד, ועל כן מסקנתו היא כי "קרוב לוודאי שכתב המחלוקת וחתימת המחלוקת לא נכתבו ע"י כותבת הדוגמאות" וכן הוסיף "בהינתן שהחתימות המוכחשות אמיתיות, גם אז לא היתה משתנה המסקנה דלעיל לאור שונותן מהדוגמאות ומחתימת המחלוקת".

עפ"י דף מדרג המסקנות שצורף לחוות הדעת, רף של "קרוב לוודאי שישנה שונות", ניתן כאשר ישנה שונות ברוב תכונות הכתב בעת ההשוואה.

כאמור, הצדדים הסכימו, כי חוות דעתו של המומחה תכריע בשאלה המקצועית.

הנתבעת, טענה בתגובה לחוות הדעת, כי רף של "קרוב לוודאי" אינו מספק לצורך ההוכחה הנדרשת, אולם לדידי די באמור בכדי להגיע לכלל מסקנה שבמאזן ההסתברויות (בשיעור הוכחה של 51%), החתימה על גבי המסמך שהוצג ע"י הנתבעת אינה חתימתה של התובעת.

מאחר וכך הם פני הדברים, הרי שקביעותיי בפסק הדין מיום 06.03.17, נותרו בעינן.