קריטי נ' בן לולו - פסקדין

התובעת שכרה את שירותיו של הנתבע, על מנת שיגיש בשמה ערעור לבית המשפט העליון, וזאת בתמורה לסך של 15,000 ₪.

היא שילמה לו בפועל 4,000 ₪ וכן סיפקה לו שירות הובלה בחינם ששוויו כ- 500 ₪.

הערעור הוגש באיחור ועל כן לא התקבל בבית המשפט, והתובעת מבקשת שהנתבע ישיב לה את הכסף ששילמה לו.

התובעת מסתמכת על מסמך בכתב חתום ע"י הנתבע, שנערך לאחר שהנתבע קיבל מהתובעת את התשלומים והשירותים האמורים בתביעה.

לפי מסמך זה אמור היה הנתבע להחזיר לתובעת 4,000 ₪.

אין חולק שהנתבע לא פעל בהתאם להתחייבותו זו.

הנתבע טוען להגנתו, שהאיחור בהגשת הערעור נבע מטעות של התובעת.

בדיון חזרה התובעת על טענותיה.

היא סיפרה שהיא ובעלה "רדפו" אחרי הנתבע על מנת שיגיש את הערעור בזמן ושללה את טענת הנתבע שהיא אחראית לאיחור.

הנתבע ציין שהאמור בכתב ההגנה הינו אמת ( בפרוטוקול נכתב בטעות שהנתבע מאמת את האמור בכתב התביעה ).

הוא טען שהתובעת אחראית לאיחור משום שהטעתה אותו ביחס לתאריך שבו קיבלה את פסק הדין נשוא הערעור.

הוא טען שחתם על המסמך ובו התחייבות להחזיר לתובעת 4,000 ₪ , משום שהטרידה אותו.

אני מקבל את גרסת התובעת, שהיא לא הטעתה את הנתבע באשר למועד האחרון שבו ניתן היה להגיש את הערעור, ומכאן שהאחריות על האיחור מוטלת על הנתבע.

התחייבות הנתבע בכתב, להחזיר לתובעת את הכסף ששילמה לו, כאשר הסברו לחתימה אינו סביר, הינו מבחינת הודאת בעל דין.