ת"ק 18752-10-15 סוויד ואח' נ' איסתא ישראל בע"מ

בהסמכה.

ברם, בצאתו מן האולם הביע התובע ,שיצא אחרון, חוסר שביעות רצון מהתוצאה , ואמר " סליחה שאני לא יכול לומר תודה לבית המשפט" . למשמע דברים אלה שקלתי לרגע והייתי קרוב מאוד לקרוא לצדדים בחזרה לאולם ולבטל את פסק הדין.

התובע הגיש כעבור ימים אחדים בקשה לביטול פסק הדין בה טען כי חלק מהמשובים שהוגשו על ידי הנתבעת במטרה להראות כי יתר חברי הקבוצה נהנו דווקא מהטיול, מזויפים.

לאחר ששמעתי את הבקשה במעמד הצדדים החלטתי לבטל את פסק הדין ככל שהוא נוגע לתובע אך זאת לא בשל טענת הזיוף אלא בשל כך שהסכמתו להסדר הפשרה הייתה מהוססת ולאחר שכנוע מצד בית המשפט כפי שהוסבר לעיל.

התובעת שגם היא הגיעה לישיבה, ביקשה גם היא לבטל את פסק הדין. בקשתה נדחתה מאחר שלא מצאתי כל עילה לביטול מבחינתה. לא היה לי ספק לגבי גמירות דעתה.

לאחר ביטול פסק הדין, שמעתי את טענות התובע לגופן ובנוסף שמעתי עדה נוספת הגב' אסתר זערי שהייתה בין חברי הקבוצה.

לאחר שבנחתי את העדויות ואת המוצגים שהונחו על שולחני, באתי למסקנה כי דין התביעה של התובע להידחות.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:

א. כתב התביעה הארוך והמפורט ביותר ,אשר רק עיקריו צוטטו לעיל בקליפת אגוז , מעיד על כך שהתובע היה עסוק רוב הזמן בלהקליט ולצלם את המדריך ולאסוף חומר ראיות לצורך הגשתו לבית המשפט. אך טבעי הוא כי התמקדות התובע בעניין זה גרעה מההנאה שלו מהטיול . אך משזוהי בחירתו החופשית, אין לו לתובע להלין אלא על עצמו.

ב. סוכנות נסיעות אינה אחראית למעשה פזיז של נהג אוטובוס. לא ראוי שנהג אוטובוס , יסמס "תוך כדי נהיגה", אך האם יש מקום לחשוב כי הוא קיבל רשות מהנתבעת למעשה זה? תמהני.