בראונר נ' זאפ גרופ בע"מ

מונחת לפניי תביעה כספית בגדרה עותרים התובעים לחיוב הנתבעת בסך הכספי של 20,800 ₪ מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982 (להלן – "החוק") וזאת, כנטען בכתב התביעה, בעטיים של דברי פרסומת שנשלחו על ידי הנתבעת לתיבת הדואר האלקטרוני המצויה בשימושם מבלי שניתנה הסמכתם לכך. 

1.לטענת התובעים, התקבלו בתיבת הדואר האלקטרוני המשמשת אותם 67 דברי פרסומת בין התאריכים 02.12.14 ועד 02.06.15, כאשר מתוכם 41 הודעות לא נשאו את הכותרת "פרסומת" בכותרתן. דברי הפרסומות נשלחו לטענתם ללא קבלת אישורם, ואף לאחר שהתבקש להסירם ממאגר המדוורים נשלח דבר פרסום נוסף (ה- 67 במספר). בני הזוג הגישו את כתב התביעה דכאן, בגדרו ביקשו כי בית המשפט יחייב את הנתבעת בסך של 300 ₪ עבור כל הודעה שהתקבלה טרם הבקשה להסרתם מהמאגר, וכן סך נוסף של 1,000 ₪ בגין ההודעה שהתקבלה לאחר בקשת ההסרה כאמור.

2.הנתבעת שוללת את חובתה לפצות את התובעים בסכום כלשהו. לטענתה, התובעת 2 נרשמה למועדון החברים של מסעדת אייר קפה – Air Caffe , המנוהל על ידי אתר המסעדות Zap rest. כמופיע בטופס ההרשמה, הרישום הינו לאתר המסעדות אשר מנהל את מועדון הלקוחות של מסעדת אייר קפה, ולפיכך משלוח ההודעות מאתר שהמסעדות היה על דעת התובעים. עוד מוסיפה הנתבעת, כי עמדה לרשות התובעים האפשרות לבקש הסרתם מהמאגר, אך הם לא עשו כן, ואף לא השיבו לפניות נציגת הנתבעת לאחר שזו ביקשה לקבל אישור על בקשת ההסרה מהמאגר.

התובעים מאשרים כי נרשמו למועדון הלקוחות של מסעדת אייר קפה, אולם מציינים כי הרישום לא נעשה על מנת לקבל דברי פרסום מהנתבעת, אלא מהמסעדה בלבד. לטענתם, בעת ההרשמה לא ניתן היה לדעת כי הפרטים נמסרו לנתבעת.

דיון

3.חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב - 1982 קובע בסעיף 30א(ב) כהאי לישנא:

"לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה."

בסעיף 30א(י) לחוק נקבע כי בית המשפט רשאי לפסוק, בשל הפרת הוראות הסעיף (30א) פיצויים שאינם תלויי בנזק בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪ בשל כל דבר פרסומת.

הוראות סע' 30א לחוק התקשרות נדונו בבית משפט העליון ברע"א 1954/14 אילן חזני נ' שמעון הנגבי (סיתונית מועדון דאיה ורחיפה במצנחים) (פורסם בנבו), שם נקבע:

"החוק קובע כלל ברירת מחדל שלפיו חל על "מפרסם" איסור לשלוח "דבר פרסומת" (כהגדרתם בסעיף 30א(א) לחוק) לנמען שלא נתן הסכמתו לכך קודם לכן, בכפוף לחריגים המפורטים בסעיף 30א(ג) לחוק. גם במצבים שבהם נתן הנמען את הסכמתו, החוק מקנה לו זכות להודיע בכל עת על ביטול ההסכמה שנתן, שאז האיסור לשלוח דברי פרסומת ישוב על כנו."

...