ת"ק 18290-03-14 קליר ואח' נ' קשינבסקי ואח'

1.עניינה של תובענה זו בנזקים שנמצאו בדירה לאחר תקופת שכירות ארוכה מאד, כאשר המחלוקת הינה אם הנזקים הם תוצאה של תחזוקה לקויה מצד המשכיר ובלאי סביר, או שהם נובעים מהזנחה מתמשכת של הדיירים, שאז עליהם לשלם לשוכר פיצוי בשל הצורך בשיפוץ המושכר.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.התובע 2 (להלן: הבן) הנו הבעלים של דירה שהיתה מושכרת במשך שנים ארוכות לנתבע 1 (להלן: הנתבע) לשם מגורי הנתבע ובני משפחתו. לטענת התובעים, הדירה הושכרה לנתבעים מאז שנת 1986, על ידי אמו של התובע 1, ולאחר פטירתה בשנת 2003 המשיכו הנתבעים להתגורר בדירה, בהסכמת התובעים, עד לפינויה ב-31.08.12.

3.התובעים טענו כי לאחר קבלת החזקה בדירה מצאו כי הדירה הרוסה, מוזנחת ובה פגמים וליקויים רבים וקשים ביותר. התובעים טענו כי מדובר בפגמים המעידים על הזנחה קשה ומתמשכת של הדירה מצד הנתבעים, במשך עשרות שנים.

לכתב התביעה צורפו תמונות המתעדות את מצבה של הדירה. התובעים עתרו לפיצוי בגין הוצאות שיפוץ הדירה בסך 64,200 ₪, הוצאות שהוצאו לתיקונים מידיים והכרחיים הנדרשים - למרות שהיה צורך בתיקונים ושיפוצים נוספים בהתאם להצעה לשיפוץ שקבלו.

עוד עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לשלם חוב קיים לוועד הבית בסך 4,300 ₪, והוצאות איתור הנתבע בסך 590 ₪. התובעים העמידו את סכום התביעה על סכום המכסימלי התוחם סמכותו של בית משפט זה, בסך 33,800 ₪.

4.הנתבע טען בכתב ההגנה כי השכיר את הדירה לפני כ-28 שנה, תחילה מאביו של התובע 1 (להלן: התובע) עד לפטירתו ולאחר מכן מאמו של התובע. הנתבע מציין כי התובע הודיע לו יום אחד שמעתה הדירה מושכרת ממנו, כי שולמו כל התשלומים לשכר הדירה, ומעולם לא פגש ואינו מכיר את הבן.

הנתבע טען כי יום לאחר פינוי הדירה החל התובע לשפץ אותה ולאחר מכן השכיר אותה, ואין קשר בין השיפוץ שהתחייב מהעובדה שמדובר בבית ישן מאוד כבן 90 שנה, לבין מגורי הנתבעים בדירה.

הנתבע טען עוד כי לפני פינוי הדירה ביקש שהות נוספת כדי להוציא פריטים מסוימים שהושארו בדירה ביניהם מזכרות מבני משפחתו, וחרף זאת נזרקו כל הדברים לרחוב, ורק לאחר מעשה נמסר לו טלפונית שנעשה כן. הנתבע הסביר כי הוא במצב בריאותי קשה והגיש תביעה שכנגד, בטענה כי על התובעים לפצותו על הפגיעה ברכושו בסכום של 30,000 ₪.

5.התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה וכתב הגנה לתביעה שכנגד, וטען כי במועד פינוי הדירה על ידי הנתבע נותרו בה סמרטוטים וריהוט ישן, שבור או מקולקל. התובע ציין כי הנתבע סרב לפנות את הפסולת וכי החל בעבודת השיפוץ שבועיים לאחר פינוי הדירה ובמשך אותו זמן לא דאג הנתבע לקחת את חפציו, ועל כן נאלץ לשלם לקבלן השיפוצים 2,500 ₪ לפינוי התכולה שהשאיר הנתבע.

6.הנתבע 2 הגיש בקשה לסילוק התביעה כנגדו על הסף, בטענה להעדר יריבות, מאחר ולא היה השוכר, לא חתם על הסכם שכירות והיה רק אחד מבני משפחת הנתבע שהתגוררו במקום.

7.במהלך הדיון העידו התובע, הנתבע והנתבע 2. התברר כי התובע והנתבע הם בני דודים, וכי יש נתק בין המשפחות, כך שהתובע אינו מכיר את הנתבע 2, והנתבע אינו מכיר את הבן.

דיון והכרעה

8. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה כנגד הנתבע 1 בלבד, בחלקה הקטן, ולדחות את התביעה שנגד, הכל כפי שיפורט להלן.

9.שוכנעתי כי אין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבע 2. הנתבע 2 אינו חתום על חוזה השכירות, ועל כן אין לו אחריות חוזית כלפי התובעים. אמנם, הנתבע 2 התגורר בדירה, לפחות בחלק מתקופת ההשכרה, אך יחד עמו התגוררו בני משפחה נוספים שלא נתבעו בהליך זה ולא הוסבר מדוע דווקא הנתבע 2 צורף כבעל דין ואיך ניתן לקבוע מהו הנזק שגרם נתבע זה באופן אישי. לפיכך, לא ניתן לקבוע על בסיס הטענות והראיות כי הוא גרם לאיזה מן הנזקים הנטענים שנמצאו בדירה בעת פינוייה.

על כן לא ניתן לקבל את התביעה נגד הנתבע 2, והיא נדחית.

10.מאופן ניסוח הטענות בכתב התביעה עולה כי התובעים לא בקרו בדירה במשך כל השנים במהלכם הושכרה לנתבע: בסעיף 13 לכתב התביעה רשמו התובעים כי "היה ברור שיד אדם לא נגעה בדירה במשך עשרות שנים". לא ברור כיצד בעל דירה המשכיר אותה לאחר, וגם אם מדובר בבן משפחה, נמנע מלבקר במושכר במשך 26 שנה, באופן שכאשר מסתיימת השכירות הוא מופתע עד כדי כך ממצב הדירה כפי שתואר בכתב התביעה.

11.העובדה שהתובעים לא בקרו בדירה מחזקת את טענת הנתבע כי במשך כל שנות השכירות, 26 שנים, גם לא בוצעו שיפוצים, תיקונים, או עבודות תחזוקה בסיסית למושכר. חובתו של בעל דירה היא לוודא כי המושכר נמצא במצב תקין וראוי למגורים ולדאוג לתקינות המערכות הבסיסיות (חשמל, מים, מתקני אינסטלציה, תריסים, ארונות מטבח, חלונות, דלתות, וכו').

ראוי היה לקיים פיקוח גם באשר למצב ההגייני של הדירה והתחזוקה השופטת הנדרשת מהשוכר, ולבצע בדיקה תקופתית לעניינים אלה על ידי בעל הדירה. נראה כי היתה הזנחה לא רק מצד הנתבעים, כי אם גם התובעים העדיפו את השקט, את העדר הטיפול והטרחה ואת קבלת דמי השכירות מידי חודש, בלא שתבוצע מצדם עבודה ולא יידרשו להשקיע זמן, אנרגיה או מחשבה באשר למצבה של הדירה.