וילצ'נסקי ואח' נ' דסה ואח' - פסקדין

לפני תביעה לפיצוי התובע בגין הפסדים, שנגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים מיום 3.10.2014.

בגין תאונה זו התנהל הליך מקביל מאוחד תא"מ 57740-02-15 ו-ת"א 32342-05-15 במסגרתם הגיעו הצדדים להסכם פשרה לו ניתן תוקף של פסק דין. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי התובע זכאי למלוא נזקיו כאשר התשלום ייעשה על ידי הנתבעים וצדי ג' בהתאם לחלוקה שנקבעה בפסק הדין בהליך המקביל.

לא הייתה גם מחלוקת כי ההסכמות ההליך המקביל אין בהן כדי לפגום בדרך כל שהיא בתביעתו של התובע בהליך זה ככל שיוכחו נזקיו.

במסגרת הדיון שהתקיים לפני הסכימו הצדדים כי אין מחלוקת לרכיב השתתפות העצמית בירידת ערך בסך 12,204 ₪, וכן ביחס לכינון בסך 691 ₪אשר שולמו על ידי התובע. אלא שלטענת התובע, נגרמו לו נזקים נוספים- רכיב ההשתתפות העצמית בנזק על סך 2,066 ₪, עוגמת הנפש, ירידת ערך נוספת שנגרמה לרכבו בשל מכירתו בפועל במחיר נמוך משמעותית וכן שכר טרחת השמאי ששילם בעצמו.

במסגרת הדיון ולאחר שהוצגו הפסדי התובע כפי שהציגה חברת הביטוח מטעמו בהליך המקביל, הוסכם על ידי הנתבעים וצדי ג' להכיר גם בסכום של 2,066 ₪ (השיקים עצמם בגין התשלום האמור הוצגו במסגרת הדיון על ידי התובע).

מכאן שנותר לפתחו של בית המשפט להכריע בשאלת ערך המטרד, ירידת הערך הנוספת ושכר טרחת השמאי.

לעניין זה, טענו הנתבעים וצדי ג' כי שכר טרחת שמאי משולם על ידי חברת הביטוח וכך הדבר שבשגרה על כן על התובע לתבוע את חברת הביטוח שלו בגין רכיב נזק זה. ביחס לטענת ירידת הערך טענו כי הואיל ובחר להפעיל את פוליסת הביטוח של המבטחת מטעמו ואף קיבל פיצוי מטעמה באשר לרכיב ירידת ערך- וככל שיש לו טענות ביחס להפרש ירידת הערך עליו לתבוע את המבטחת מטעמו.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הדין להתקבל בחלקה.

אני מקבלת את טענת הנתבעים וצד ג' ביחס לירידת הערך הנוספת של הרכב, ככל שבחר התובע להפעיל את פוליסת הביטוח שלו ואף קיבל ממנה פיצוי- עליו להפנות תביעה זו אל מול המבטחת מטעמו בגין הפרש ירידת הערך.