ת"ק 18112-06-15

תביעה להשבת יתרת הלוואה.

בכתב התביעה נטען, כי התובעת ובעלה הלוו סכום של 20,000 ₪ לנתבעת. הנתבעת החזירה סך של 16,000 ₪ ונותרה חייבת סך של 4,000 ש"ח . לכתב התביעה מצורף מכתב בו מתחייבת הנתבעת להחזיר את היתרה הנ"ל. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לשלם לה את יתרת ההלוואה בסך של 4,000 ₪ וסכומים נוספים בגין ריבית, הוצאות ונזק לא ממוני.

הנתבעת טענה להגנתה כי בעלה של התובעת נתן לנתבעת את הסכום של 20,000 ₪ במתנה במסגרת יחסי עבודה שכן הוא אחראי על הרנטגן בקופת חולים והנתבעת עובדת כפקידה ולעיתים גם כמזכירת רנטגן. הנתבעת טענה כי לאחר שדבר מתן המתנה נחשף על ידי התובעת, ביקש בעלה של התובעת מהנתבעת לחתום על הסכם הלוואה על מנת "להרגיע את המצב ושלום בית". הנתבעת מאשרת כי החזירה סך של 16,000 ₪ ומוסיפה וטוענת כי לאחר הגשת התביעה קיבלה מבעלה של התובעת אישור נוסף בכתב ( צורף לכתב ההגנה) לפיו היתרה הבלתי מסולקת בסך של 4,000 ₪ ניתנת לנתבעת כמתנה ליום הולדתה.

לאחר ששמעתי את הצדדים נוכחתי כי התיק טעון אמוציות מעבר למה שתביעה קטנה יכולה לשאת.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני הגעתי למסקנה שדין התביעה בכל הנוגע לסך של 4,000 ש"ח להתקבל.

הנתבעת חתמה על התחייבות להחזיר את היתרה הבלתי מסולקת.

אינני נותן משקל לאישור עליו חתום בעלה של התובעת שצורף לכתב ההגנה לפיו הוא חוזר והופך בשנית אך היתרה הבלתי מסולקת למתנה. אין דרכם של קולגות לעבודה לתת מתנות בסכומים כה גבוהים.

בעלה של התובעת לא היה רשאי על דעת עצמו לתת את סכום הכסף הנ"ל כמתנה. העובדה שעקב חשיפת העניין נאלצה הנתבעת על פי בקשתו להחזיר לתובעת סך של 16,000 ש"ח ולהתחייב להחזיר את היתרה בסך 4,000 ₪ מהווה הודאה כי מדובר בהלוואה לכל דבר וכי מדובר בכספה של התובעת.

לתובעת נגרמה עוגמת נפש קשה מכל הפרשה והיא זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני.