שרבאתי נ' עובדיה ואח'

תביעת התובע לחיוב הנתבעים ביחד ולחוד בסכום של 33,000 ₪ וזאת לאחר שהורשעו בעבירות של התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור ותקיפה בצוותא (ת"פ 4987-05-12).

הנתבעים 1 ו- 3 הורשעו ביום 7.12.14 על-יסוד הודאתם בכתב אישום מתוקן שהוגש. הנתבע 2 הורשע ביום 28.12.14 לאחר שניהל הליך הוכחות. 

מהעובדות המתוארות בכתב האישום ובכתב האישום המתוקן בו הורשעו הנתבעים, ומהכרעת הדין בעניינו של נתבע 2 (צורפו לכתב התביעה), עולה כי ביום 8.1.12 בסמוך לשעת חצות, עלו הנתבעים לאוטובוס אשר נסע ממרכז העיר ירושלים לכיוון תלפיות לאחר ששתו אלכוהול. נתבע מס' 2 שילם בעבור הנסיעה אך נתבעים מס' 1 ו-3 לא שילמו. הנתבעים ישבו בחלקו האחורי של האוטובוס ושרו בקול רם. כאשר פנה נהג האוטובוס, עבד אלגאלי שרבאתי (להלן: "התובע") לנתבעים וביקש מהם לשלם בעבור הנסיעה, החלו הנתבעים לקרוא יחדיו "מוות לערבים", נתבע מס' 3 הרים פח אשפה שהיה באוטובוס והניפו לעבר התובע. לאחר מכן דחפו הנתבעים את התובע וכאשר הזמין משטרה פתחו בכח את דלת האוטובוס ויצאו ממנו. כאשר היו הנתבעים מחוץ לאוטובוס חבטו על חלונותיו ובעטו בדלתותיו.

דינם של הנתבעים נגזר ביום 14.6.15.

על נתבעים 1 ו- 3 נזרו חודשיים מאסר על תנאי וכן על נתבע 1 נגזרו 140 שעות של"צ ועל נתבע 3 נגזרו 160 שעות של"צ.

כפי המפורט בגזר הדין בעניינם של נתבעים 1 ו- 3 (צורף לכתב התביעה), ההבחנה שערך בית המשפט בין תקופת השל"צ שנגזרה על הנתבעים נבעה מן הקביעה כי חלקו של הנתבע 3 גדול יותר מזה של הנתבע 1, וזאת מאחר והנתבע 3 היה הראשון לנקוט אלימות באירוע.

על נתבע מס' 2 הוטלו חודש וחצי מאסר בפועל אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות ושלושה חודשי מאסר על תנאי. ההבחנה שערך בין המשפט בין נתבע 2 לנתבעים 1 ו- 3 נבעה מן הנימוק שנתבע 2 לא קיבל אחריות על מעשיו וניהל הוכחות. כן התייחס בית המשפט בגזר הדין לתסקיר שירות המבחן ממנו עלה כי נתבע 2 לא קיבל אחריות מלאה למעשיו אלא כפר בחלק מן העובדות אשר נקבעו לחובתו.

נתבע 2 הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (ע"פ 46067-06-15). ביום 16.7.15 נמחק הערעור, לאחר שנתבע 2 הודיע לבית המשפט כי הוא חוזר בו מן הערעור.