ת"ק 17178-03-16 חנין נ' מיוזיק בוקס (2000) תקשורת לווין לרכב בע"מ

התובע רכש מאת הנתבעת בחנותה אופנוע חשמלי לילדים (בחשבונית הקניה נכתב אמנם "אופניים חשמליים" אך התרשמתי כי אכן כגרסת הנתבעת, וכעולה מהתמונות שהוצגו, כי המדובר בסוג של אופנוע חשמלי לילדים). כשלושה שבועות לאחר הרכישה הגיע התובע לחנות, מסר את האופנוע לתיקון ומאז לא שב לקחתו, וזאת אף כחלוף שנה מאותו ביקור. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת פרטי המאורעות שקדמו למסירת האופנוע, ובפרט בשאלת התיקון שהתבקש. על פי התובע נמסר האופנוע לנתבעת בעטיו של קלקול חמור שהתגלה בו כאשר, ולא בפעם הראשונה, נשבר ציר הגלגל הקדמי של האופנוע. על פי הנתבעת נמסר האופנוע לתיקון של תקר בגלגל שהינו שכיח באופנועי שטח מסוג זה ותלוי בתנאי השטח ובהתנהגות הרוכב, ואשר אינו כלול באחריות היצרן או היבואן למוצר, תקר זה תוקן מזמן והאופנוע ממתין לתובע במחסני הנתבעת כשהוא כשיר ותקין.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי באסמכתאות אשר צורפו לכתבי הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות וזאת משום שהתובע לא עמד בנטל ראייתי, ולו ראשוני, להוכחת תביעתו. מערכת היחסים בין מוכר וצרכן מוסדרת בחקיקה רחבה ותכליתית בין היתר באמצעות חוק המכר, תשכ"ח-1968, חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, ואף תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו-2006, ברם התשתית העובדתית אשר הונחה על ידי התובע הייתה כה רעועה עד שלא ניתן אפילו לקבוע בהסתמך עליה כי אכן התגלה באופנוע ליקוי, פגם או קלקול אשר יכול לחסות תחת כנפי הגנות שונות שביקש המחוקק להעניק לצרכן.

לעניין זה יצוין כי בעדותו של התובע בבית המשפט הוא סתר את העובדות שצוינו בכתב התביעה שלו כאשר ביקש לכווץ את ציר הזמן שבמחלוקת לטובתו. התובע צייר בעדותו השתלשלות אירועים שהתרחשה במשך השבוע הראשון שאחר רכישת האופנוע והכוללת שני אירועי חוסר אוויר בגלגלים ואירוע אחד של התפרקות גלגל אחורי וציר שבור בגלגל הקדמי, והכריז : "לא יכול להיות שאחרי 3-4 ימים אין אחריות", זאת בעוד בכתב התביעה תיאר כי האופנוע נרכש ב-17.7.15 והושב תקול לחנות ביום 11.8.15, לאחר אירוע תקר אחד, ושני אירועים, ולא אחד, בהם נשבר הציר בגלגל הקדמי, היינו פרק זמן של 25 יום בהם היה האופנוע בשימושו. בכתב התביעה תורץ אפוא כי "מיום הרכישה" (17.7.15) ועד יום תיקון התקר הראשון (7.8.15) האופנוע היה בבית ללא שימוש, ואילו בעדות בבית המשפט קוצרה התקופה לשמינית מאורכה.

עם זאת עיקר העיקרים הוא שהתובע לא הציג כל תמונות או אסמכתאות לקלקול הנטען, ובחירתו להשאיר את האופנוע בחנות הנתבעת שנה שלמה, במקום לקחתו ולו לצורך צילום הקלקול הנטען או בדיקתו על ידי מומחה מטעמו שיאשש טענה זו, מעוררת תמיהה רבתי.

מנהל הנתבעת העיד לעומת זאת: "כעיקרון יש אחריות לשנה, תחת תנאים מסוימים. אין אחריות על פנצ'רים. אנחנו מכחישים שכבר בקניה היתה בעיה עם ההברגה של הבטרייה, אחרת מוזר מאד שהוא קנה למרות התקלה. בתמונות שצירפתי רואים שהציר אינו שבור. הוא היה אצלנו פעמיים, בפעם הראשונה היינו צריכים להזמין פנימיות, בפעם השנייה הכלי נשאר אצלנו בשביל תיקון של פנצ'ר קדמי, ויום אחרי זה הודיעו לו שהכלי מוכן והוא לא הסכים להגיע. פנצ'ר שני בתוך שבוע, זה יכול לקרות. מצאנו גם קוצים שם שחדרו דרך הצמיג.", והחשבוניות שהוצגו, כמו גם תמונות האופנוע שצולמו על ידו במחסני הנתבעת, התיישבו יותר עם גרסה זו.

סוף דבר – התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪. התשלום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 15 יום.