ח'אטר נ' עיריית טבריה

בפניי תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת וזאת בגין נזק שנגרם לתובע לכאורה כתוצאה מהתנהגותה של הנתבעת שהינה עיריית טבריה ולפיה גבתה כספים מן התובע שלא כדין תוך הטלת עיקול על חשבונו בבנק ואף ממשיכה כיום לדרוש מהתובע כי ישלם חובותיו.

אציין בקצרה כי למעשה המדובר בתביעה במסגרתה מבקש התובע לבטל דרישות חוב שהופנו כלפיו מצידה של הנתבעת שהינן למעשה קנסות חנייה בגין חניית רכבו של התובע בתחומי העיר טבריה בשלוש הזדמנויות שונות בין השנים 2001-2006, כאשר חלק מסוים מתוך חובות חנייה אלה והסכומים שהתווספו אליהם שולם באופן של עיקול והעברת סך של 1150 ₪ לטובת הנתבעת מחשבונו של התובע בגין חלק מהחוב בשנת 2011.

כאמור, חלק נוסף של חובות חנייה לא שולם עד ליום זה מצידו של התובע.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בכתב התביעה ובכתב ההגנה הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות וזאת מאחר ולא קיימת במקרה דנן כל עילת תביעה להבדיל מניסיון מצד התובע להימנע מתשלום קנס כדין.

סבורני, כי היעתרות לתביעה משמעותה עשיית עושר ולא במשפט וזאת מאחר והמדובר לכאורה בהתחמקות מתשלום קנס שהוטל כאמור כדין ולא שולם במלואו עד היום למרות שחלפו להן שנים רבות.

בנסיבות אלה, גם אם אניח לטובת התובע כי הוטל עיקול על חשבונו ומתוך כך הועבר לטובת הנתבעת סך של 1150 ₪ כפי שפורט בכתב התביעה הרי שאין בכך כדי לשנות מהתמונה הכללית ולפיה לא נגרם כל נזק לתובע להבדיל מנזק שלכאורה נגרם לנתבעת מכך שלא שולמו לקופתה קנסות על ידי הנתבע.

זאת ועוד; לא עלה בידי התובע להמציא לבית המשפט כל קבלה על תשלום חוב לטובת הקנס למעט אותו עיקול שהוטל על חשבונו בשנת 2011 , גם לא עלה בידו להוכיח כי השיק שמסר לנתבעת אכן נפרע או כי חשבונו חויב בגין תשלום בכרטיס אשראי.

מכל מקום, גם אם היה בידו להוכיח זאת ותוך שאין כל ראיה לכך כי שילם בגין הקנסות ביתר, הרי שכאמור לא נגרם לא כל נזק ואי תשלום הקנסות מן השנים 2001 עד 2006 והסכומים שהצטברו בגין אי תשלום הקנס רובצים לפתחו ולאחריות של התובע.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.