שילנסקי נ' שמש

1. בפניי תביעה לפיצוי בסכום של 30,000 ₪.

לטענת התובע הוא הזמין את הנתבע, אינסטלטור במקצועו, לביתו על מנת שיגלה נזילה באמבטיה.

הנתבע אמר שיש צורך להחליף את כל האמבטיה והעבודה תעלה 25,000 ₪.

התובע הסכים להצעה זו ומסר לנתבע 2 צ'קים כל אחד על סך 4500 ₪. אז התובע התקשר לאשתו כאשר זו הבהירה לו שזהו סכום גדול מאוד ויש לעשות חושבים. התובע ואשתו התקשרו לאינסטלטור אחר אשר המליץ להם לפנות לביטוח הדירה. כך התובע רשם בכתב תביעתו: "בזמן הזה יצא אלינו גיל התחנן שאנחנו נשחרר אותו, אשתי שילמה לו 600 ₪ על העבודה שלו והוא יצא מהבית".

התובע טוען שהנתבע גנב ממנו את שני הצ'קים מהשולחן וגם גנב עט יקר שעלותו 4965 ₪. בשלב יותר מאוחר הנתבע פתח כנגד התובע תיק הוצאה לפועל בקשר לשני הצ'קים שאותם התובע ביטל.

התובע גם הגיש תלונה למשטרת ישראל, אין לדעת אם יוגש כתב אישום.

על סמך טיעונים אלו התובע עותר לסך של 30,000 ₪ ומסביר לבית המשפט שהיה לו הוצאות רבות בנוגע לטיפול בתיק הוצל"פ וגם מכיוון שעוקל חשבונו וכתוצאה מכך הרבה צ'קים חזרו לו.

2. בפיו הנתבע גרסה שונה לחלוטין. ראשית כל מפנה אותי הנתבע, שהתובע הגיש זה מכבר תביעה זו בתיק תביעות קטנות 7981-09-16 .בסוף הדיון בתיק האמור, הצדדים הסמיכו את השופטת לתת פסק דין בדרך של פשרה, וכך היא אמנם עשתה ודחתה את תביעת התובע. התובע לא השלים עם פסק דין זה ואף ערר לבית המשפט המחוזי בבר"ע 61946-02-17 . גם בבית משפט המחוזי השופטת דחתה את הבקשה. גם אז התובע לא הרים ידיים ופנה לבית המשפט העליון: גם פנייתו לערכאה זו נדחתה.

לכן, הנתבע גורס שיש מעשה בית דין במובן ששלושה בתי משפט כבר דנו ודחו את טענות התובע. בנוסף, הנתבע דוחה באופן מוחלט את גרסת התובע. הנתבע טוען כי אכן הוזמן לבית התובע, הביא עמו ציוד תרמי לאיתור הנזילה ואכן כך עשה בנוכחות התובע. התובע הסכים שהנתבע יקבל על עצמו להחליף את האמבטיה באופן מלא תמורת 25,000 ₪. התובע מסר לנתבע את שני הצ'קים- אחד על חשבון חומרים ואחד על חשבון שכר עבודתו. הצ'קים לא נלקחו מהתובע אלא נמסרו על ידו באופן חופשי לנתבע.

הנתבע גם טוען שעבד לפחות יום וחצי וביצע חלק ניכר מהעבודה, רק אז התערבה אשתו של התובע ותוך אמרה שהיא מעדיפה "דוברי רוסית בלבד יעשו את העבודה". התוצאה הייתה שהתובע ביטל את החוזה עקב לחץ של אשתו. בסוף ההליך הנתבע דרש וקיבל 600 ₪ נוספים על חשבון עבודתו.

כאשר התובע ביטל את הצ'קים הנתבע אכן פעל בדרכי הוצל"פ בכדי לקבל את כספו, ועד כמה שבית המשפט הבין הדיונים עדיין מתקיימים בעניין.

3. יש לציין, כי הדיון התנהל ע"י שני הצדדים תוך כדי החלפת עלבונות וצעקות אחד כלפי השני. התובע חזר ואמר שהנתבע לא ביצע עבודה אצלו ואילו הנתבע טען שהתובע רודף אחריו בתביעות סרק וכל כוונתו להתחמק מתשלום הצ'קים. כמו-כן, הנתבע דורש שבית המשפט יפצה אותו בהוצאות של 5000 ₪.

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

א. עיון בתביעה קטנה בתיק 7281-09-16 מגלה עתירה כמעט זהה לעתירה בפניי. לכן, ביהמ"ש כבר דן בעילת התביעה שבפניי, לא רק במסגרת של תביעה קטנה אלא גם תוך ערעור לביהמ"ש המחוזי ולעליון. אין ולא היה מקום להגשת תביעה זו פעם נוספת כאשר מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת. והשינוי מינורי ביותר. די בכך בכדי לדחות את התביעה.