ת"ק 16098-08-14 צ' נ' אשרוביץ ואח'

מן הנתונים שבאו בפני בית המשפט, עולה כי לתובע ולדודתו הקשישה, בת 85 שנים, שהינה סיעודית ומתגוררת מזה שבע שנים בדיור מוגן, היה במשך שנים רבות חשבון משותף אצל הנתבעת 3, בסניף חורב שבחיפה.

לאחר שנשמעו העדויות והובאו בפני בית המשפט מלוא הנתונים, הנני קובעת כי דינה של התביעה – להידחות, כפי שיפורט.

לטענת התובע, לאחר שהחליט להעביר את תיק ההשקעות שבחשבון הנ"ל לבנק אחר, בנק דיסקונט, החלה הנתבעת 3, באמצעות עובדיה, הנתבעים 1 ו- 2, להערים עליו קשיים רבים, תוך נקיטת הליכים והעלאת דרישות שונות, חדשות לבקרים, ללא פירוט מדויק של הדרישות והעילות להן.

בכתב תביעתו פירט התובע בהרחבה את השתלשלות כל העניינים והוא אף העיד על כך בבית המשפט.

לדבריו, עקב התנהלות הנתבעת 3 כך, נגרמו לו נזקים כספיים ותדמיתיים גדולים, אותם פירט בכתב תביעתו.

במהלך שמיעת ההוכחות, לאחר שנאמר לתובע כי בית המשפט לתביעות קטנות לא ידון בטענות בדבר פגיעה בשמו הטוב של התובע, חזר בו התובע מרכיב זה שבתביעתו (עמ' 2, שורות 4-5 לפרוטוקול).

הנתבעים הכחישו כל התנהלות בלתי תקינה שלהם וכן כפרו בחבותם לפיצוי התובע.

בכתב הגנתם גרסו כי בקשות התובע לביצוע הפעולות בחשבון הבנק המשותף לו ולדודתו הקשישה, עד כדי ריקון החשבון כליל, היו חריגות וכי פעלו כדין בכל דרישותיהם כלפיו.

זאת ועוד, הנתבעים, שאף הם פירטו בכתב הגנתם את מהלך הדברים מאז 17.10.13 ואילך, טענו כי פניתו הראשונה של התובע אליהם היתה ביום 22.10.13 (נספח ג' לכתב התביעה).