אלנקריג נ' עירא ואח' - פסקדין

1.לפניי תביעה על סך 6,381 ש"ח שעילתה פיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לרכבו של התובע בעקבות תאונת דרכים.

2.על-פי הנטען בכתב התביעה ועל-פי עדות רעייתו של התובע שנהגה ברכב, ביום 20.12.2016 חנתה רעיית התובע את רכבה בחניון הסמוך לגן הילדים של בנה. גרסת רעיית התובע היא שבעוד שרכבה עמד בחניון, נסע הנתבע 2 לאחור ופגע ברכבה. מנגד, גרסת הנתבע 2 היא כי שני הרכבים נסעו לאחור באותה העת וכי כך התרחשה התאונה. הנתבעים מצביעים על כך שחלף פרק זמן של כחודש למן תאונת הדרכים ועד בדיקת רכב התובע על-ידי שמאי, באופן אשר מעלה את החשד שהנזקים הנתבעים נגרמו בתאונה מאוחרת יותר.

3.שני הנהגים הדגימו את אופן התרחשות התאונה באמצעות דגמי מכוניות ובאמצעות שרטוט של זירת התאונה. כן התרשמתי מתמונות הנזק שנגרם לרכב התובע ומתמונה של החניון שהציגה רעיית התובע.

4.כידוע, נטל השכנוע מוטל על כתפי התובע. לטעמי, התובע לא עמד בנטל לשכנע כי יש לאמץ את גרסת רעייתו שלפיה בעת התאונה היא עמדה במקום ולא נסעה לאחור כפי שטענו הנתבעים. מצאתי את שתי העדויות מהימנות באותה המידה. תמונות הנזקים לרכב התובע אינן מטות את הכף לכאן או לכאן. מטעם התובע העידה גננת הילדים, אולם זו הגיעה לזירת התאונה לאחר התרחשותה.

5.עם זאת, בנסיבותיו של מקרה זה, אין זו סוף הדרך. זאת, שכן לטעמי גם באימוץ גרסת הנתבע 2 במלואה, עדיין סבורני שמוטלת עליו אחריות לתאונה, וכי אחריות זו משותפת לשני הנהגים באותה המידה. בהנחה שמאמצים אנו את גרסת הנתבע 2, שני הנהגים נסעו לאחור, והיה על הנתבע 2 להיזהר בנסיעתו כפי שהיה על רעיית התובע להיזהר בנסיעתה. זאת ועוד, מן העדויות עולה כי מדובר בחניון אשר נוטה להיות עמוס מאוד בשעות שבהן מורדים הילדים אל הגן (עמ' 1 שורה 18 לפרוטוקול, וראו את עדות הגננת בעמ' 3 שורות 16-14 לפרוטוקול), ושני הצדדים היו צריכים לנקוט בשל כך זהירות יתרה.

אומנם, על-פי גרסת הנתבע 2 הוא עצמו חנה את רכבו במקום שבו קיים סימון לחניית רכבים, בעוד שלגרסתו רעיית התובע חנתה במקום אסור. יצוין, כי גרסת רעיית התובע היא שאין סימון במקום כלל (עמ' 2 שורות 19-18 ו-31 לפרוטוקול). עם זאת, לטעמי אין בכך כדי לשנות, שכן גם אם הנתבע 2 החנה במקום מסומן ורעיית התובע לא עשתה כן, עדיין נוכח העומס הרב בחניון היה על שני הצדדים לנקוט אמצעי זהירות בנסיעתם לאחור כדי להימנע מתאונה.

6.אשר לשיעור הנזק הנתבע, אני סבור כי חוות הדעת השמאית שהגיש התובע סבירה. זאת הגם שנתתי דעתי לשיעור הנזק הנתבע יחסית לערך הרכב. בנוסף, לא מצאתי שיש בפרק הזמן שחלף מן התאונה ועד לבדיקת השמאי כדי לשנות. זאת שכן רעיית התובע הציגה באמצעות הטלפון הסלולרי שלה תמונה של הנזק שנגרם לרכב, ועל גבי התמונה מופיעים תאריך ושעת התאונה (עמ' 2 שורות 10-9 לפרוטוקול). זו היא ראיה לכך שאכן הנזק הנתבע הוא נזק שנגרם באותה תאונת דרכים ולא בתאונה מאוחרת יותר.

7.הנזק לרכב הוערך על-ידי השמאי בסך של 3,164 ש"ח, ותוקן עבור סכום זה. לאור האחריות המשותפת לתאונה והסכומים שבהם מדובר, התובע יהיה זכאי למחצית משכר-טרחת השמאי שעמד על 750 ש"ח. היינו, הנתבע 2 ישלם לתובע סכום של 1,957 ש"ח.

נוכח שיעור הנזק ובירור התביעה במסגרתה של תביעה קטנה אינני רואה מקום לפסוק לטובת התובע הוצאות שכר-טרחת עורך-דין כפי שהתבקש. אף לא מצאתי מקום בנסיבות העניין לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, שכן מדובר היה בתאונה שאינה גדולה וראש נזק זה לא הוכח. גם ראש הנזק בדבר אבדן יום עבודה לא הוכח וממילא אינו סביר בנסיבות העניין.