בליכר נ' החברה למרכזי תרבות וספורט לעובד ולמשפחתו בע"מ - פסקדין

לפני תביעה למתן פיצוי ללא הוכחת נזק, מכח סעיף 30 א' לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התקשורת"). התובע הינו לקוח של הנתבעת בזמנים הרלבנטיים והנתבעת הינה חברה שמפעילה את הקאנטרי קלאב בקריית אתא.

התובע טוען כי הנתבעת שלחה אליו הודעות פרסום רבות מאד לטלפון הנייד שלו. לטענת התובע דברי הפרסומת כללו מסר מסחרי. התובע צירף לתביעתו את כל ההודעות שנשלחו אליו. התובע מוסיפה בכת תביעתו וטוען כי לא מסר לנתבעת את הפרטים שלו על מנת שזו תשלח לו הודעות פרסום ולא נתן הסכמתו המפורשת לשלוח אליו דברי פרסומת מהנתבעת. זאת ועוד, כך כתב התובע בכתב התביעה: "יצויין כי גם ללא בקשה להסרה לא ניתנה כל הסכמה מראש לשליחת הודעות אלו אוף אם התובע לא מבקש להפסיק לשלוח אליו את הפרסומות זה לא פועל לחובתו זאת מאחר ומעולם לא אישר את שליחתן על אף שבמקרה דנן פעל התובע בכל המישורים להפסקת שליחת ההודעות הן בניסיון לשליחת הודעות הסרה והן בשיחות טלפוניות ובפניה פיסית למשרדי הנתבע" . (ההדגשה במקור).

נוכח האמור תובע התובע בהתאם להוראות סעיף 30א (י) (1) לחוק התקשורת פיצויים ללא הוכחת נזק, בסכום של 1,000 ₪ לכל דבר פרסומת שהיא קיבלה מהנתבעת. הנתבע ציין כי מספר ההודעות שקיבל גדול הרבה יותר ואולם לצרכי אגרה הוא מעמיד את סכום התביעה בגובה סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות בסך של 32,000 ₪. יצוין, כי ההודעות אשר נשלחו לתובע רובן ככולן עדכונים על החוגים המתקיימים מידי יום בקאנטרי ומן הסתם מדובר בהודעות רבות ביותר במהלך היום.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי ביום 1.3.15 נרשם התובע כמנוי בקאנטרי קריית אתא תוך מילוי פרטיו האישיים לרבות מסירת מספר הטלפון שלו בתקנון הנתבעת כך שטענת התובע כי לא מסר מעולם את פרטיו האישיים לנתבעת אינה נכונה ואף מטעה. לא זו אף זו, לטענת הנתבעת ביום 17.3.16 נרשם התובע לשנה נוספת בקאנטרי נחתם בשנית על התקנון מבלי לסמן כי הוא אינו מעוניין לקבל פרסומים מהנתבעת.

בנוסף, טוענת הנתבעת כי בתקנון ניתנה לתובע האפשרות לסמן כי הוא אינו מעוניין לקבל עדכונים וחומרים פרסומיים אודות הקאנטרי באמצעי המדיה השונים, אך התובע בחר שלא לסמן זאת. הנתבעת טוענת כי באמצעות חתימתו על גבי התקנון נתן התובע את הסכמתו המלאה לקבלת דברי פרסומת מהנתבעת ומשכך הרי שההודעות לתובע נשלחו כדין.

במהלך הדיון חזר התובע על טענותיו וציין כי נכנס למזכירות הקאנטרי וביקש שלא ישלחו אליו חומרי פרסום ועדכונים וטוען כי אכן לא ציין כי אינו מעוניין לקבל פרסומים כאשר חתם על התקנון אך לטענתו ביקש מפורשות שלא לשלוח אליו הודעות. לטענת התובע, גם אם חתם על התקנון ולא ציין כי אינו מעוניין, לאחר מכן ביקש שלא לשלוח לו הודעות יותר. לדבריו של התובע לא היתה לו אפשרות אחרת אלא ללכת בעצמו למזכירות ולבקש שלא ישלחו אליו יותר פרסומים ועשה זאת יותר מפעם אחת.

הנתבעת חזרה אף היא על טענות הנתבעת בכתב ההגנה וטענה כי כיום ניתן להסיר את ההודעות על ידי בקשה להסרה בהודעה עצמה וכי במועד הרלבנטי לא היתה אפשרות שכזאת.

בתשובה לטענות הנתבעת ציין התובע כי לא קרא את התקנון והשמיע לבית המשפט הקלטה של שיחה עם נציגת הנתבעת וטען כי השיחה הראשונה נעשתה ביום 19.12.15 והשיחה השנייה נעשתה ביום 25.1.16. לטענתו של התובע הפסיק לקבל הודעות בתאריך 26.1.17.

דיון והכרעה:

10.אין חולק כי התובע נתן בתחילה את הסכמתו לקבל מעם המשיבה דברי פרסומת. זאת ועוד, אין חולק גם כי התובע נתן הסכמתו באשר לתקנון השני לשנה הנוספת שנרשם אליה. אינני מקבלת את טענת התובע כי לא קרא את התקנון. לו באמת הנושא היה בוער בעצמותיו היה עומד על כך שירשם באופן מפורש כי אינו מעוניין במשלוח פרסומים ועדכונים.

11.יצויין, כי אף במקרה שבו ניתנה הסכמה מלכתחילה למשלוח דבר פרסומת, על פי סעיף 30א(ד) לחוק התקשורת הנמען יכול בכל עת לחזור בו מההסכמה.